בית המשפט המחוזי דחה את טענות העותרים נגד קביעותיה של ועדת הערר בדבר סמכותה של הוועדה המקומית להגביל את זכויותיהם לקבל היתרי בנייה מכוח תמ"א 38.
באמצע 2015 הגישו שתי חברות הבנייה – "יהודה בן שושן נכסים" ו"שיל"ת תמ"א 38" – וכן משפחה פרטית, עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, לאחר שהוועדה המקומית לתו"ב בנהריה דחתה את בקשתם להיתרי בנייה מכוח תמ"א 38 בניגוד לסמכותה, וועדת הערר במחוז הצפון לא קיבלה את הערר שהגישו.
מעוניינים למבצע תמ"א
פנו ל- עורך דין תמא 38
העותרים טענו כי הם פנו לוועדה המקומית בבקשה לקבלת היתרי בנייה בנוגע לשלושה רחובות בעיר נהריה, בהם תכננו להרוס מבנים או להוסיף בנייה, וכל זאת כדי להשיג תוצאה סופית של חיזוק המבנים לקראת רעידות אדמה.
לאחר שהוועדה דחתה את בקשותיהם, הם פנו לוועדת הערר במחוז צפון, שדחתה גם היא את בקשתם וקבעה שהערר לא עומד בתנאי המדיניות שהתוותה הוועדה המקומית בנוגע לניצול זכויות בנייה מכוח תמ"א 38.
לטענת העותרים, אין לוועדה המקומית סמכות לגבש מסמכי מדיניות המגבילים את זכויותיהם לקבל היתרי בנייה מכוח התמ"א, בייחוד כשהיא לא קובעת תמריצים לחיזוק מבנים, אלא מגבילה אותם. משכך, הוסיפו העותרים, מסמכי המדיניות אינם סבירים.
העותרים טענו גם נגד התכנית הכוללנית שהפקידה הוועדה המחוזית אצל הוועדה המקומית, המגבילה את זכויותיהם לבצע תמ"א.
המשיבות הסבירו כי מאחר שהוועדה המחוזית הפקידה בידי הוועדה המקומית תכנית מתאר כוללנית לעיר, אז הוועדה המקומית אינה רשאית לתת היתרי בנייה הנוגדים את הוראות התכנית, אלא באישור ועדת המשנה להתנגדויות.
עוד הן טענו כי הוועדה המקומית מוסמכת לקבוע מדיניות ולהפעיל שיקול דעת בנוגע לבקשות המוגשות מכוח תמ"א 38, והמדיניות שקבעה היא סבירה וראויה.
הקדימה את זמנה
השופטת בטינה טאובר דחתה את העתירה, והסבירה כי לרוב בית המשפט לא נוהג להתערב בשיקול הדעת מקצועי של מוסדות התכנון, אלא אם בהחלטותיהם נפלו פגמים היורדים לשורש ההחלטה, וזה לא המקרה.
בנוגע לתכנית הכוללנית סברה השופטת כי ועדת הערר צדקה כשקבעה כי ברגע שהתכנית המגבילה את היקף הזכויות שניתן לאשר מכוח תמ"א 38 הופקדה אצל הוועדה המקומית, לא ניתן להוציא היתרי בנייה אלא באישור ועדת ההתנגדויות.
בנוסף, הבהירה השופטת, העתירה הקדימה את זמנה, שכן העותרים לא מיצו את הליכי ההתנגדות לתכנית בכללותה בוועדת ההתנגדויות.
בנוגע למסמכי המדיניות, קבעה השופטת כי לנוכח היקף הבעיות התכנוניות בנהריה, הסובלת ממצב תשתיות ירוד, אימוץ מדיניות על ידי הוועדות המקומיות הוא מוצדק. לדעתה, המדיניות שהוועדה המקומית אימצה מבוססת על עבודת מטה יסודית, שבמסגרתה נבחנו כלל ההיבטים התכנוניים לעיר.
לפיכך, קבעה השופטת טאובר כי הוועדה, ובעקבותיה גם ועדת הערר, התנהלו על סמך שיקולים תכנוניים לגיטימיים, שאינם חורגים ממתחם הסבירות באופן המצדיק את התערבות בית המשפט.
לאור מסקנותיה, קבעה השופטת כי כל אחד מהעותרים ישלם לוועדות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 30 אלף שקל.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין שי הררי עוסק בדיני מקרקעין ותמ"א 38
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין