חולה פרקינסון שטען כי התמכר להימורים ולמין בעקבות שימוש בתרופה "רקוויפ" תבע את הכללית ואת חברת התרופות "גלקסו, סמית' קליין" לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו בשל השימוש בתרופה: אבדן נכסים, משפחה ושפיות. התביעה התקבלה בחלקה הקטן. הפיצוי: 70 אלף שקל.
בהיותו כבן 31 אובחן איש צעיר כחולה פרקינסון. השנה הייתה 1999 ובהתאם לנורמות הרפואיות באותה תקופה הוא החל ליטול תרופה בשם "רקוויפ", בה טופל עד 2006. אז הופסק הטיפול בשל גילוי תופעת לוואי חמורה: התמכרות להימורים, למין ולקניות.
האיש, שסבל לטענתו משלוש ההתמכרויות, הגיש ב-2007 תביעת רשלנות רפואית נגד שירותי בריאות כללית ומשווקת התרופה "גלקסו סמית' קליין", בטענה שהשימוש בתרופה גרם לו נזקים רבים, בכללם אובדן נכסים ופירוק הבית.
לטענתו, סימני ההתמכרות החלו בשלב כלשהו בתחילת שנות האלפיים, וב-2004 נכנס למוסד גמילה, אך ניסיון הגמילה כשל. במאי 2005 הגיע התובע לרופא המטפל וסיפר לו על ההתמכרות אך טען שנגמל.
בשלב הזה הרופא ציין בפניו כי ייתכן שישנו קשר בין נטילת התרופה להתמכרות, אך לבסוף הוא נענה לתחנוני התובע ואישר לו להמשיך ליטול את התרופה. הטיפול הופסק בסופו של דבר ביוני 2006 כאמור, עם אישוש תופעת הלוואי.
לטענת התובע, הרופא המטפל התרשל כשהמשיך לתת לו את התרופה למרות הידיעה שהיא עלולה לגרום להתמכרות, ואף המשיך בכך אחרי שחשף בפניו את סוד התמכרותו. באשר לחברת התרופות, טען כי זו הייתה צריכה לכלול בעלון לצרכן את תופעת ההתמכרות בשלב מוקדם הרבה יותר משעודכן בישראל, ב-2006.
לקה בהתמכרות עקב התרופה
השופטת מיכל שרביט מבית משפט השלום בירושלים קבעה כי ככל הנוגע לתקופה שעד 2005 אין לייחס רשלנות לא לרופא ולא לחברת התרופות. עד אז, קבעה השופטת, לא הייתה אינדיקציה רפואית המעידה על הקשר הכרחי בין נטילת התרופה לתופעת הלוואי של התמכרויות, ואף רשות בריאות בעולם לא פרסמה אזהרה כלשהי בנוגע לכך.
המצב שונה בנוגע להמשך הטיפול בתרופה גם לאחר היוודע תופעת הלוואי. בשלב הזה, למרות גילויו של התובע על התמכרותו, בחר הרופא להאמין לו שנגמל והמשיך את הטיפול, אף שלא היה זה סביר להאמין למכור (ובדיעבד התגלה שהתובע שיקר).
השופטת הוסיפה כי אין להטיל על התובע אשם בגין שקריו: "... לא דבק כל אשם בתובע שלקה בהתמכרות עקב התרופה, ואין לראותו כמי שהכניס עצמו במודע למצב זה. מטעם זה איני מוצאת בהתנהלות התובע, שאינה זרה להתנהלות אדם מכור, ככזו המנתקת את הקשר הסיבתי בין התרשלות הרופאים המטפלים לבין הנזק שנגרם לתובע בגין המשך התמכרותו".
הרשלנות של הרופא, קבעה השופטת, הייתה שלא מיצה עד תום את הבירור בנוגע להתמכרות התובע ולקשר שלה לנטילת התרופה.
עם זאת, השופטת קבעה שהתובע לא הוכיח את הנזקים הרבים להם טען: לא את התמכרותו למין ולא את הקשר בין מצבו הכלכלי לנטילת התרופה, אף שניתן להוכיחם בנקל במסמכי בנק, אשראי, חשבוניות וחשבונות. הפיצוי היחיד לו הוא זכאי, אם כך, הוא על כאב וסבל.
בהתחשבה בכך שהרשלנות תחומה לתקופה של כשנה בלבד, העמידה השופטת את הפיצוי על 70 אלף שקל. הכללית תחזיר לתובע גם את אגרת בית המשפט ותשלם שכ"ט עו"ד של 17 אלף שקל. לנוכח דחיית התביעה נגד חברת התרופות, חויב התובע לשלם לה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 שקל.
* עו"ד און רונן ממשרד עורכי דין רונן, מעוז עוסק ברשלנות רפואית.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין