שני חיילי מילואים מצאו את מותם בלינץ' הנורא שאירע לפני כ-15 שנה. לאחרונה קיבל בית המשפט הצבאי ביהודה את טענת ההגנה של הנאשם, מרואן אבראהים תופיק מעדי, שבסך הכל הכה את אחד החיילים ולא גרם למותו. מעדי ניצל מהרשעה בעבירת גרימת מוות והורשע לפיכך בעבירה חלופית וקלה יותר – תקיפה.
היה זה באוקטובר 2000. רס"ל יוסף אברהמי ז"ל ורב"ט ודים נורז'יץ' ז"ל טעו בדרך והגיעו לעיר רמאללה שברשות הפלסטינית.
שוטרי משטרת רמאללה הבחינו ברכב הישראלי, הורו לחיילים לרדת מהרכב ולקחו אותם לתחנת המשטרה, תוך שהם מכוונים לראשם את נשקיהם. אלא שסמוך לתחנה השתתפו אותה שעה המונים במסע לוויה, ומששמעו על הימצאות החיילים בתחנה ניסו לפרוץ פנימה. במקום החלה התפרעות אלימה שהסתיימה, כפי שכבר ידוע, בלינץ' האכזרי בשני החיילים שמצאו בו את מותם.
פנו ל-עו"ד דיני צבא ובטחון
על פי כתב אישום שהוגש לבית המשפט הצבאי ביהודה בשנת 2012, נגד אחד המשתתפים בלינץ' – מרואן אבראהים תופיק מעדי – ביקשה המדינה להרשיעו בעבירה של גרימת מוות.
לטענתה, מעדי היה בין הראשונים שהצליחו לפרוץ לתחנה, הוא פילס את דרכו לחדר בו נמצא באותה עת ודים נורז'יץ ז"ל, הכה בו ועזב את המקום. לשיטת המדינה, גם אם המעשים עצמם לא גרמו למות המנוחים, יש לראות במעדי כשותף לגרימת המוות. לדבריה, הנאשם צפה את האפשרות לכך שהחיילים ייהרגו, ובכל זאת הצטרף אל ההמון הזועם והחמוש.
סנגורו של הנאשם הציע להרשיע אותו בעבירה חלופית של תקיפה או תקיפה בנסיבות מחמירות.
לטענתו, הנאשם לא היה חלק מתכנית משותפת שנרקמה במטרה לגרום למות החיילים. הוא פעל באופן עצמאי ועזב את המקום לאחר שחבט בפניו של המנוח. בכך, הוא למעשה ניתק עצמו מן ההמון.
לדבריו, מעשי הנאשם מלמדים כי התכוון רק לפגוע במנוח ולא היה מודע לאפשרות של התוצאה הקטלנית. לכל היותר, הוא גרם לחבלה גופנית קשה אך לא למוות.
לא הוכחה שותפות
השופט רס"ן מאיר ויגיסר ציין שהתוצאות הקשות של הלינץ' הנוראי הותירו משקעים כבדים שזיכרונם טרם נמוג.
במקרה של מעדי, הבהיר השופט שהשאלות במחלוקת הן האם התגבשה שותפות בין המעורבים בלינץ' באופן בו הנאשם הפך למבצע או מסייע לגרימת המוות, והאם הוא אחראי לתוצאות האירוע מכח השותפות האקראית.
ואולם, בשל הסכמה דיונית בין הצדדים, לפיה תוצג תמונה מצומצמת ביותר בנוגע לנסיבות האירוע, מבלי להשמיע עדויות ולהציג ראיות, ציין השופט, קשה מאד להבין את הלך נפשם של המעורבים, בהם הנאשם.
לאחר שבחן את עובדות כתב האישום, סבר השופט כי לא ניתן לקבוע מעל לכל ספק סביר שהנאשם הגיע בשלב כלשהו להסכמה עם האחרים על אופן הפעולה, מה גם שלא מצא בפסיקה ולו מקרה אחד בו הורשע אדם בביצוע עבירה מכח שותפות אקראית, כאשר עזב את המקום טרם ביצועה בפועל.
מאחר שחומר הראיות לא פורט בפני בית המשפט, ציין השופט שעליו להגיע למסקנות המיטיבות עם הנאשם, בהתאם לכללי המשפט הפלילי.
בהתאם, החליט השופט לזכות את הנאשם מעבירה של גרימת מוות – שעונשה בין 20 שנה למאסר עולם, ולהרשיע אותו, כבקשת הסניגור, בעבירה של תקיפה בצוותא – עבירה קלה יותר, שעונש המאסר בצידה הוא עשר שנים בלבד.
נשיא בית המשפט סא"ל מנחם ליברמן והשופט רס"ן חיים בלילטי הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המאשימה: עו"ד סרן אבישי קפלן
- ב"כ הנאשם: עו"ד איאד מחאמיד
* עו"ד ניצה כהן עוסקת במשפט צבאי פלילי
הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין