השופטת דנה אמיר מבית משפט השלום בתל-אביב, נדהמה למשמע עדותו של אחד הדיירים שסיפר כי בוקר אחד פועל של הקבלנית הופיע לפתע במרפסת חדרה של בתו. נקבע כי הקבלנית הפרה את ההסכם מול בעלי הדירות.
בבניין מגורים ברחוב דיזנגוף שבתל אביב נקנו שתי דירות מחברת "באור השקעות". בהסכם המכר בין החברה לקונים הצהירה החברה שקיבלה היתר לשיפוץ הבניין והתחייבה שתעשה זאת במיומנות ומקצועיות, תוך ארבעה חודשים לאחר מסירת הדירה לקונים. עוד התחייבה שמשך העבודות לא יעלה על שנתיים ממועד המסירה.
לעורך דין בתחום הנדל"ן:
עורך דין מקרקעין
הדירה נמסרה לחזקת הקונים באוקטובר 2008. הם עברו להתגורר בדירה אחת, ואת הדירה השנייה השכירו למשפחה.
בינתיים, חלפו שנתיים ימים אך העבודות לא הסתיימו. בשלב הזה הגישו הקונים תביעה נגד החברה בגין הפרת חוזה.
מלבד הפרת החוזה עקב התמשכות העבודות, טענו הקונים לנזקים שונים. לטענתם, העבודות בבניין הפכו את חיי השוכרים שלהם לבלתי נסבלים עד שבסופו של דבר נאלצו לעזוב את הדירה באמצע החוזה. כך, סיפרו הקונים, הדיירים סבלו מאבק, מפסולת וממטרדים שונים, לרבות פגיעה בפרטיות.
הקונים העידו את אחד השוכרים, שתיאר אירוע בו נפלו אבנים גדולות למרפסת חדר השינה של הבת שלו, וכן אירוע בו בתם התעוררה בבוקר מקולות פועל בניין שהופיע במרפסת חדרה.
הקונים תבעו פיצוי של כ-55 אלף שקל מתוכם 10,000 שקל על עגמת נפש. לטענתם, הם נאלצו לספוג הפסדים של חודשי שכירות, תשלומי עירייה, וועד בית. בנוסף, הם שילמו לדיירים פיצוי של 7,500 שקל.
החברה טענה מנגד שהיא ביצעה את העבודות תוך בזהירות והשתדלה להימנע ככל הניתן מרעשים ומטרדים בלתי סבירים. לטענתה, היא אף הוציאה כספים נוספים כדי לקצר ולצמצם את המטרדים שנוצרים באופן טבעי מעבודות בניה ושיפוץ.
החברה הודתה שהתעכבה עם העבודות, אך טענה כי הסיבה לכך היא התארכות הליכי הרישוי מעבר למצופה. עוד טענה החברה שהיא לא צריכה לפצות את הקונים בפיצוי שנתנו לדיירים, מאחר שזה נעשה על דעתם האישית, מבלי שפנו אליה וביקשו את הסכמתה.
לא מטרדים טבעיים
השופטת דנה אמיר קיבלה את התביעה בחלקה. היא הסבירה שדי באירועים שתיאר הדייר – כניסת הפועל למרפסת של בתו ומפולת האבנים – כדי לקבוע שהחברה הפרה את התחייבותה בהסכם לבצע העבודות בזהירות ותוך מניעת מטרדים. לשיטת השופטת, האירועים הללו לא נכללו בגדר חוסר הנוחות הנובע באופן טבעי משיפוץ.
משכך, קבעה השופטת אמיר, החברה לא ביצעה את העבודות באופן שהתחייבה, ואף הפרה את חובת הזהירות כלפי הקונים.
השופטת ניגשה לאמוד את נזקם של התובעים בגין שלושה חודשי השכירות בהם הדירה נותרה ריקה בשל עזיבת הדיירים וכללה בתוכם גם את התשלומים לוועד הבית ותשלומי העירייה.
עם זאת, השופטת קבעה כי הקונים לא הוכיחו שחוו עוגמת הנפש, וכן סירבה להשיב להם את הפיצוי ששילמו לדיירים.
בסופו של דבר פסקה השופטת כי החברה תשלם לקונים 23,882 שקל, וכן תישא בשכר טרחה חלקי בסך 3,500 שקל, בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה רק בחלקה.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד נתנאל סלע עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין