האם נפטרה ב-2014 והותירה אחריה ילדה בת 7. בצוואתה הורישה האם את מרבית רכושה לאמה – סבתה של הקטינה. ב-2015 הגיש האב בשם הילדה תביעה למזונות מהעיזבון בסכום של כ-15,000 שקל לחודש. בפסק דין חריף, השופט יהורם שקד הכריע לטובת הסבא והסבתא.
הוריה של הילדה נישאו ב-2007 והתגרשו זמן קצר אחרי לידתה. ב-2014 נפטרה האם כתוצאה ממחלה.
בצוואה שערכה ב-2009 קבעה האם כי בתה תירש את חלקה בנכסים ובכספים המשותפים לה ולבעלה לשעבר וציוותה את יתר רכושה לאמה, סבתה של הקטינה.
לשאלות בענייני ירושה
פנו ל-עו"ד דיני משפחה
ביוני 2015 הגיש האב בשם הילדה תביעה כנגד הסבתא (כיורשת עיזבון האם) ודרש לחייב את העיזבון במזונות חודשיים של 15,300 שקל עד הגיעה לגיל 23.
האב טען כי האם המנוחה הייתה בת למשפחה אמידה ושווי עיזבונה מגיע לעשרות מיליוני דולרים.
לדבריו, אחריות למזונות הילדה חלה בין היתר על האם. כמו כן, רמת החיים של הילדה לפני מות האם היתה גבוהה ביותר, ו"ללא כל ספק" האם התכוונה כי בתה היחידה תזכה להמשיך ולחיות באותה רמה.
מנגד, הסבתא טענה כי התביעה נועדה לשימושו האישי של האב, שהקים משפחה חדשה שהולכת ומתרחבת.
לדבריה, הילדה אינה זקוקה למזונות מהעיזבון, שכן האב משתכר עשרות אלפי שקלים בחודש והוצאות הדיור של הילדה משולמות במלואן על ידי העסק שבבעלותו.
הסבתא הוסיפה כי בהסכם הגירושין בין בתה לבין האב, התחייב האחרון למזונות של 2,500 שקל בלבד עבור הילדה, ולכן אין זה הגיוני שכעת הוא מבקש סכום הגבוה פי 6.
עוד נטען כי האם המנוחה "ידעה היטב מה היא עושה בצוואתה", ולכן יש לדחות את התביעה "שכל כולה ניסיון לנגוס ברצונותיה".
ניסיון לסגור חשבון
השופט יהורם שקד מבית המשפט למשפחה בתל אביב כתב כבר בראשית פסק הדין כי "התביעה היא דוגמא ומופת לשימוש לרעה בהליכי משפט".
השופט הבהיר כי מוסד "המזונות מהעיזבון", מהווה מעין "חקיקה סוציאלית", ולכן בני משפחה זכאים למזונות מהעיזבון רק אם הם "נזקקים". אחרת, המוריש רשאי להעביר את כל רכושו לכל אחד אחר.
עוד הסביר השופט כי ככלל, פסיקת מזונות מהעיזבון מהווה חריג לכלל שרצון המצווה הוא המכריע, ולכן יש לפרש את המונח "נזקקים" פרשנות מצמצמת.
במקרה זה לא הובאה כל ראיה כי הילדה היא "קטינה נזקקת", כתב השופט. להיפך, השופט הוסיף שהילדה מתגוררת בבית אביה יחד עם משפחתה החדשה "ברמת חיים בלתי מבוטלת".
האב גם לא הוכיח את ההוצאות הנטענות של הילדה, אלא בחר שלא להביא ראיות בדבר שווי הנכסים והכספים אותם הורישה האם לבתה ויש לזקוף הימנעות זו לחובתו, כתב השופט.
השופט הדגיש כי בהתאם לדין הדתי, החובה לספק את צרכיה הבסיסיים של בתו חלה עליו. לכן משלא הוכח שהוא אינו מסוגל לכלכל את בתו – אין הצדקה לחייב את עיזבון האם במזונות.
להתרשמות השופט, האב הגיש תביעה מנופחת וחסרת כל פרופורציה, ממניעים זרים אשר "כל כולה ניסיון "לסגור חשבון" עם הוריה של המנוחה.
השופט הדגיש מנגד כי התרשם עמוקות מאופיים הטוב של הורי האם המנוחה ומהקשר האמיץ בינם לבין הילדה, וכתב כי אין לו ספק שככל שהדבר תלוי בהם, לא יחסר לה דבר.
בשל כך דחה השופט את התביעה למזונות מהעיזבון. מטעמי רגישות הסכסוך המשפחתי, לא נפסקו הוצאות לחובת התובע.
לקריאת פסק הדין
- ב"כ התובעת: עו"ד יהונתן קניר
- ב"כ הנתבע: עו"ד גל גוזטגן, עו"ד נסים שלם
* עוה"ד שירן כהן דניאל ומיכל סגור עוסקות בדיני משפחה
** הכותבות לא ייצגו בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברות ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין