"ידידות רבת שנים בין הצדדים הגיעה אל קיצה", פתח השופט נאסר ג'השאן מבימ"ש השלום בקריות את פסק דינו, שהכריע בשאלה – מתנה או לא מתנה?
מוסר הכסף – כיום קשיש בן 92 – עסק במשך שנים רבות בעסקים חובקי עולם וסחר בנשק ובציוד ספורט.
לייעוץ בענייני חוזים:
עורך דין דיני חוזים
בתביעה שהגיש נגד חברו "לשעבר", הוא סיפר על יחסים שהחלו בכך שהנתבע שימש כרו"ח של עסקיו, ועם השנים הפכו ל"חברות אמיצה ויחסי אמון". במשך השנים שימש הנתבע כיד ימינו של התובע, שהיה יושב איתו "על כוסית", ומתייעץ עמו לגבי השקעותיו וחשבונותיו.
התובע, שיוצג על ידי עוה"ד איריס מנור, סיפר בהרחבה כיצד בשנת 2013 הוא העביר כספים לתובע בשלוש העברות שונות, שהסתכמו ב-100,000 דולר. לגרסתו, הכסף הועבר לנתבע על מנת שישמור לו עליו.
הסיבה, לדבריו, הייתה העובדה שבאותה שנה ביקשו הרשויות בארה"ב דיווח על חשבונות בנקים של אזרחי ארה"ב בחו"ל. התובע, בהיותו גם אזרחי אמריקאי, חיפש דרך להכשיר את כספים מסוימים, החליט בעצה עם הנתבע להעביר כסף לחשבון שלו ושל רעייתו בשווייץ, אגב הבטחה שיקבל את הכסף מתי שירצה.
לאחר מכן, לטענתו, פעם אחר פעם הוא ביקש את כספו בחזרה, אולם הנתבע לא החזיר את הכסף.
התביעה הוגשה גם נגד רעייתו של הנתבע – בעלת החשבון המשותף שאליו הועבר הכסף.
הנתבע, אותו ייצג עוה"ד ניר גורן, הציג גרסה אחרת, במסגרתה טען כי הכסף מהווה מתנה שניתנה בלב שלם ובנפש חפצה, מתוך הבעת הוקרה לחבר. לטענתו, מקורה של התביעה הוא בלחץ בנו של התובע על אביו, לחזור בו מן המתנה שנתן וכן לבטל את הצוואה שבה מונה הנתבע כמנהל עזבון.
הנתבע אף טען שקיים ספק לגבי מצבו המנטלי של התובע, וכי מהלכיו האחרונים – הגשת התביעה ושינוי הצוואה – אינם משקפים את רצונו האמיתי.
"כסף בעייתי"
השופט ג'השאן קיבל את התביעה נגד הנתבע. "הוכחה בפניי גרסת התובע, המסתברת יותר מגרסת הנתבע, כי מדובר בכסף שהועבר לידי הנתבע על מנת לשמרו בידיו נוכח היותו כסף 'בעייתי' שלא ניתן להעבירו לארץ", קבע השופט.
השופט ציין, בין היתר, כי הנתבע לא הציג כל ראייה אובייקטיבית המוכיחה כי מדובר במתנה. בנוסף, השופט פשוט לא השתכנע מגרסת הנתבע, וציין כי היא "אינה ברורה ולוקה בסתירות רבות". כך למשל, לא ברור מדוע גמלה בלבו של התובע ההחלטה להעביר לנתבע מתנה, מה הייתה כוונתו בעת העברת הסכום הראשון ומתי מה יהיה גובהה.
השופט הוסיף כי טענות הנתבע ללחצים מצד בנו של התובע או להתדרדרות במצבו המנטלי לא התבססו על אף ראייה.
כמו כן, השופט לא מצא "סממנים" של מתנה. "מקום שהצדדים מסכימים כי התובע ביקש להיפטר מן הכסף ומקום שהנטל להוכיח דבר המתנה מוטל הוא על הנתבע, נראה כי התנהלות התובע (אפילו לפי גרסת הנתבע) אינה תומכת במסקנה כי מדובר במתנה", הבהיר השופט.
והייתה גם עדות המטפלת שסועדת את התובע ומקורבת אליו, שעוררה רושם אמין, ותמכה בגרסה שלפיה הכסף הוחזק בידי הנתבע בנאמנות.
בתוך כך השופט דחה את התביעה נגד רעייתו של הנתבע, שכן היא לא ביצעה כלפיו עוולה כלשהי, ועצם עובדת היותה בעלת החשבון אינה מצדיקה הגשת תביעה נגדה.
בסיכומו של דבר, נקבע כי הנתבע ישלם לתובע את סכום התביעה – 327,277 שקל. הנתבע אף חויב בהוצאות ושכ"ט התובע בסך 30,000 שקל. מאידך, התובע חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין