האישה הגישה ב-2012 תביעה למזונות משקמים (לטובת ידועים בציבור). בן הזוג לשעבר התנגד, וטען שהם נמנעו בכוונה מלמסד את הקשר. בית המשפט למשפחה בתל אביב פסק לאישה 35 אלף שקלים, אולם דחה את בקשתה לחלוקת רכוש.
האישה פגשה את בן הזוג בתחילת 2007 במסגרת עבודה משותפת, כשלה כבר היו שני ילדים מנישואים קודמים. באוגוסט 2012, מספר חודשים לאחר שנפרדו, היא הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, וביקשה שיפסוק לטובתה מזונות משקמים (מזונות שנפסקים רק לידועים בציבור), וכן מזונות לבתם המשותפת.
לייעוץ בתחום
פנו ל-עורך דין משפחה
לטענתה מגיעים לה מזונות משום שהיא והנתבע חיו יחד כידועים בציבור. מעבר לכך, היא ביקשה להכריז על בעלותה במחצית הרכוש של בן זוג לשעבר, בטענה שסייעה לקידומו העסקי.
האישה סיפרה שאחרי זוגיות של כשנה וחצי היא עברה לגור עם הנתבע ושהם השתלבו גם מבחינה זוגית וגם מבחינה עסקית, כשהיא דרבנה אותו לפתוח עסק משלו, וסייעה לו בזכות כישוריה השיווקיים. במשך אותה תקופה, סיפרה האישה, הם חיו יחד כזוג לכל דבר, והוא שילם את הוצאותיה והוצאות ילדיה.
בהיבט הרומנטי, סיפרה האישה, כי בשנתיים הראשונות לקשר הם לא קיימו יחסי מין וכי היו לנתבע "נטיות מוזרות" בחדר המיטות, אך הדבר השתנה כשעברו לגור יחד, ובתם נולדה באוקטובר 2011. ואולם, הנתבע חטף "רגליים קרות" כששמע על ההיריון, והם נפרדו וחזרו ונפרדו סופית במרץ 2012.
בן הזוג טען כי לא ניתן להגדיר את הזוגיות שלהם כ"ידועים בציבור". הם חיו יחד פחות משלוש שנים וכל התקופה לוותה בפרידות חוזרות ונשנות. לטענתו הם לא מיסדו את הקשר ביניהם מבחירה, ואפילו התובעת העידה שהפן האינטימי נעדר ממערכת היחסים שלהם. מעבר לכך, גם אם הם היו ידועים בציבור, לא התקיים ביניהם שיתוף כלכלי, והיא אינה שותפה בנכסים שהיו בבעלותו לפני שהכירו.
רצון לחיים משותפים
השופטת מירה דהן סברה כי הצדדים ראו את מערכת היחסים ביניהם כמערכת מחייבת של ידועים בציבור. היא קבעה כי בין השניים התקיים קשר יציב במשך כשלוש שנים – מהיום בו עברו לגור יחד, ועד לעזיבתו המוחלטת של הנתבע את הבית. בזמן הזה הם ניהלו משק בית משותף, עבדו יחד ובחרו להביא לעולם ילדה משותפת, דבר המעיד על חוזק הקשר ועל רצונם לקשור את חייהם במשותף. בעיותיהם ביחסי המין, סברה, אינן סותרות את מהות הקשר.
לפיכך, קבעה השופטת כי הנתבע ישלם לתובעת מזונות משקמים בסך כולל של 35 אלף שקל (זאת לאחר שבתחילת ההליך היא פסקה כי הנתבע ישלם מזונות משקמים זמניים בסך 20 אלף שקל).
עם זאת, השופטת סברה כי אין לבצע בין השניים חלוקת רכוש. העובדה שהצדדים בחרו שלא לעגן את החיים המשותפים באקט פורמאלי, מצביעה על בחירה להימנע מהמחויבות שטבועה במוסד הנישואין, על השלכותיה הכלכליות והרכושיות.
את מזונות הקטינה העמידה השופטת על סך של 2,000 שקל לחודש, נוכח הכנסתו הפנויה של הנתבע, והעובדה כי מדובר בבתו היחידה. כן קבעה השופטת כי שיעור השתתפותו במדור יעמוד על 25% מהעלות, והוצאות המדור של הקטינה יעמדו על שיעור דומה ועד 500 שקל בחודש.
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעות: עו"ד ענבר לב
- ב"כ הנתבע: עו"ד רות דיין וולפנר
* עורך דין יעקב קסלר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין