המוסד לביטוח לאומי החליט להודיע לאזרח על חוב שנוצר לפני יותר מעשר שנים, וקיזז אותו מקצבת נכות שמשולמת לאיש. שופטת ביה"ד לעבודה בתל-אביב: "לא ניתן להסכין עם התנהלות כזו מצד רשות ציבורית".
תאונת עבודה משנת 1995 גרמה לאיש לנכות קבועה בשיער 30%. מאחר שהגיש תביעה בגין התאונה רק ב-2003, שולמה לו קצבת נכות מאותה שנה ואילך.
לייעוץ בתביעות ביטוח לאומי:
עורך דין ביטוח לאומי
באוגוסט 2013 הודיע לו המוסד לביטוח לאומי על חוב דמי ביטוח בסך כ-4,000 שקל (קרן), וכן קנס והצמדה בסך 6,035 שקל. החוב היה בגין חודשים שונים בשנים 2000-2003, כלומר יותר מעשר שנים לאחור.
בפועל, החוב קוזז מסכום לו היה התובע זכאי בגין קצבת נכות מהוונת, במועד בו התגבשה זכאותו לקצבת זקנה.
בעקבות זאת הגיש האיש תביעה נגד המוסד בבית הדין לעבודה בתל-אביב. התובע, שיוצג על ידי עוה"ד אסף ברק, טען כי המוסד מעולם לא הודיע לו על החוב. ההודעה מ-2013 נמסרה לו ידנית בדלפק השירות של סניף פתח תקווה, רק לאחר שהוא פנה לשם מיוזמתו, בעקבות שיחת טלפון שבה נאמר לו כי חלק מקבצת הנכות קוזז.
בנוסף, הוא טען, בין השאר, שגם אם היה חוב כלשהו, הרי שהוא התיישן, לנוכח העובדה שהמוסד השתהה לאורך שנים, כשלא פנה אליו בדרישה לתשלום במשך יותר מעשר שנים.
מנגד, ביטוח לאומי, שיוצג על ידי יוחאי אלרון, ביקש לדחות את התביעה, ופירט מספר מועדים במהלך השנים המדוברות, שבהם התובע לא עמד בתשלומי דמי ביטוח.
בנוסף נטען כי דיני ההתיישנות אינם חלים על גביית חובות דמי ביטוח בהתאם לפסיקת בית הדין לעבודה בעבר. לשיטתו, המוסד נקט בהליכים של גבייה כדין ולא חל כל שיהוי מנהלי. כל הפעולות בוצעו בהתאם לנתונים שהיו בידיו באותה עת.
לא ניתנה לו הזדמנות
השופטת חופית גרשון-יזרעאלי העירה כי "הצדק עם התובע כי הנתבע השתהה באופן בלתי סביר ובלתי הגון בגביית החוב".
השופטת הבהירה כי במערכת היחסים בין המוסד לביטוח לאומי לבין המבוטחים אכן לא יחולו דיני ההתיישנות, אולם יש להחיל את "דיני השיהוי המנהלי", כלומר האם מדובר בשיהוי החורג מגדר הסביר, הכל בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי.
במקרה הנוכחי, הדגישה השופטת, המוסד אינו טוען כלל כי פנה אל התובע בדרישה לתשלום החוב הנטען לפני שנת 2013, ולא הצביע על כל עילה לשיהוי בגביית החוב.
בשלב זה, הגיעה ביקורת חריפה על ביטוח לאומי. השופטת כתבה: "משמע, לא זו בלבד שהנתבע השתהה משך למעלה מעשר שנים בגביית החוב, אלא שכאשר בחר לעשות מעשה, ולפעול לגבייתו, עשה כן בחוסר תום לב, תוך קיזוז כספים המגיעים לתובע ללא ידיעתו. לא ניתנה לתובע כל הזדמנות הוגנת לטעון טענותיו בנוגע לחוב הנטען, להמציא ראיות ומסמכים או להתנגד לקיזוז שבוצע. לא ניתן להסכין עם התנהלות כזו מצד רשות ציבורית.
ואולם, השופטת קבעה כי עצם קיומו של החוב לא נסתר, ולכן החליטה שלא להיעתר לבקשה להורות על השבת הכספים לתובע. למרות התוצאה, השופטת חייבה את ביטוח לאומי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 שקל, וזאת "לאור השיהוי המתמשך וחוסר ההגינות בהתנהלות הנתבע כלפי התובע".
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין