"מי זה השחור הזה"? תמהה קצינת המשטרה כשפגשה בשוטר חדש בתחנה. אמירה אומללה זו, שפגעה בשוטר עמוקות, הסתיימה לאחרונה בפסק דין שחייב את הקצינה והמשטרה לפצות את השוטר על האמירה הגזענית.
שוטר ממוצא אתיופי, שהוצב בפברואר 2011 בתחנת המשטרה מרחב נגב, לא שיער שקצינת החקירות תקבל את פניו בשאלה "מי זה השחור הזה" ותבקש מחוקר אחר שהיה במקום להטיל על "השחור הזה" משימה.
לכתבות נוספות בנושא:
השוטר ההמום יצא למלחמת חורמה נגד הקצינה ודרש את פיטוריה. אלא שבסופו של דבר, מחלקת המשמעת החליטה לנזוף בה ולכלול בתיקה האישי הערת מפקד, שתמנע ממנה קידום.
התערבות ארגון "טבקה" לא סייעה לשוטר ובסופו של דבר, בנובמבר 2011 הוא הודיע על התפטרותו, לטענתו, בשל חוסר האמון שחש כלפי המשטרה. השוטר סירב לתפקידים חלופיים שהוצעו לו ובדצמבר 2011 סיים את עבודתו ועבר לעבוד בשב"ס.
בתביעה שהגיש כשנתיים לאחר מכן נגד המשטרה והקצינה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, הוא דרש פיצוי של 192 אלף שקל על עגמת הנפש, הפסדי שכר והפגיעה החמורה בשמו הטוב. לטענתו, המשטרה טייחה את המקרה, שפגע קשות בו ובבני משפחתו. לדבריו, הוא סבל ממתח רב באותה תקופה, עד כדי כך, שירד במשקל, נמנע ממפגשים חברתיים ואפילו מערכת היחסים שלו נפגעה.
הקצינה הודתה באמירותיה והתנצלה עליהן מקרב ליבה. היא סיפרה שאמרה את הדברים ללא מחשבה וללא כל כוונה גזענית. גם היא וגם המשטרה הודו שהאמירה הלא ראויה לא הייתה צריכה להיאמר.
המשטרה לא התנגדה לפצות את התובע על הוצאת לשון הרע. עם זאת, היא טענה שאין הצדקה לפצות אותו מעבר לכך. המשטרה הבהירה שהתלונה של התובע טופלה באופן ענייני והעונש שהוטל על הקצינה הולם את נסיבות המקרה.
סלידה והרתעה
סגן הנשיאה השופט אילן סופר ציין כי האמירות היו פוגעניות, מבזות, מתנשאות ומשפילות, ואין בכלל ספק שהן אינן ראויות ומהוות לשון הרע.
עם זאת, הסכים השופט שאין מקום להטיל על המשטרה אחריות להתפטרות התובע או לטיפול לקוי בקצינה. התובע אמנם סבר שפיטוריה הם העונש הראוי שאין בלתו, אבל עליו לזכור שמדובר בעונש חמור ביותר כלפי מי שחטאה באופן חד-פעמי והצטערה על הדברים, שנאמרו בלי מחשבה אך לא בזדון.
לסברת השופט, למרות ההבנה ללב התובע, העונש שהוטל על הקצינה – שבגללו לא קודמה מזה כשלוש שנים - סביר ומידתי.
השופט קבע כי אין ספק שהתובע זכאי לפיצוי על הפגיעה בשמו הטוב ועל הפגיעה בנפשו ובבני משפחתו. גם המשטרה לא הכחישה זאת. ברור, שהפיצוי גם צריך לבטא את הסלידה והרתיעה מאמירות גזעניות מכפישות ומלבינות פנים, במיוחד כשאלה נאמרו במסגרת יחסי עבודה במוסד ציבורי.
מצד שני, עד כמה שהשיח אינו יכול לסבול אמירות גזעניות מפיה של שוטרת האמונה על אכיפת החוק, לשיטת השופט מוצדק גם לשקול לחיוב את חרטת השוטרת ואת נכונות המשטרה לפצות את התובע.
לכן, סגן הנשיא סופר פסק כי המשטרה והקצינה יפצו את התובע ב- 50 אלף שקל - הסכום המקסימאלי לפי חוק איסור לשון הרע, בתוספת 20 אלף שקל על עגמת הנפש שנגרמה לו. כמו כן, הן ישלמו לו הוצאות משפט של 10,000 שקל.
* עו"ד אורלי קעטבי עמיר עוסקת בדיני לשון הרע
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין