כבר בספונג'ה הראשונה הבינו הרוכשים שמשהו ברצפה לא בסדר. המים, במקום להגיע לחור הניקוז, חזרו אליהם שוב ושוב עד שהציפו את הבית. בית משפט השלום בעפולה קבע כי המוכרים הסתירו את הפגם בחוסר תום לב משווע.
הרוכשים, בני זוג, תושבי עפולה, נכנסו באפריל 2008 לדירה החדשה שרכשו תמורת 829 אלף שקלים. בחלוף זמן קצר מאוד, פנו למוכרים עם בעיה חמורה: הרצפה עקומה. הם סיפרו להם שבעת הספונג'ה, המים לא הצליחו להגיע לפתח הניקוז והבית ממש הוצף.
גיליתם פגם בדירה החדשה?
עורך דין מקרקעין
המוכרים, בתשובה, הפנו אותם לחברה המשכנת, אלא שזו השיבה שכבר שילמה למוכרים פיצוי כספי על הליקוי הזה והם חתמו על כתב ויתור שלפיו אין להם כל טענה יותר ביחס לדירה.
לאחר שהתובעים הזמינו מהנדס שיבדוק את מצב הדירה, הם גילו ליקויים נוספים, מעבר לשיפוע בריצוף, כמו מרווחים לא תקינים במעקה חדר המדרגות, העדר שיפוע במקלחון והיעדר ניקוז בגינה.
בתביעה שהגישו כעבור מספר חודשים נגד המוכרים עתרו הרוכשים לקבל את הפיצוי המוסכם בחוזה המכר – 100 אלף שקל, וכן פיצוי עבור הליקויים הנוספים שהתגלו בדירה ועל עגמת הנפש שנגרמה להם.
הם טענו כי המוכרים הפרו את חובתם למסור להם את מלוא המידע באשר למצב הדירה והפרו את חובתם לנהוג בתום לב בעת ניהול משא ומתן ובשלבי יישום ההסכם.
לטענתם, המוכרים הסתירו מהם פגמים נסתרים, שלא יכולים היו לדעת עליהם עד שעשו את ה"ספונג'ה" הראשונה והזמינו מומחה. יותר מזה, המוכרים הסתירו מהם את קיומו של כתב הוויתור ואת הפיצוי שקיבלו מהחברה המשכנת, שלו היו יודעים עליו לא היו חותמים על העסקה במתכונתה.
המוכרים הכחישו כל מעשה הונאה מצידם. לטענתם, בכל שבע שנות מגוריהם בדירה הם לא נתקלו בשיפוע, כנראה בגלל שהם נוהגים לשטוף את הרצפה במטלית רטובה והם לא מבינים מדוע צריך להציף אותה במים.
לדבריהם, הפיצוי שקיבלו מהחברה המשכנת היה בכלל על ליקוי אחר, בצבע המרצפות, וזה לא משהו שהם היו חייבים לגלות לרוכשים. כל הליקויים האחרים, טענו, הם בגדר בלאי סביר, שהרוכשים גם ראו בעצמם.
עוד לדבריהם, בחוזה הצהירו הרוכשים במפורש כי אין להם שום תלונות לגבי הדירה וכי מצאו אותה ראויה למגורים.
הנתבע רצף
השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד הרחיבה על חובות הגילוי ותום הלב המוטלות על מוכר דירה, ומחייבות אותו להסביר בישירות ובכנות על מצב הדירה למוכר, בפרט כשמדובר בחשיפת ליקוי שאינו מאפשר לבצע דבר בסיסי כמו שטיפת בית.
חובת הדיווח מקבלת משנה תוקף לאחר שהתברר שהנתבע רצף במקצועו, כך שקשה להאמין שלא ידע על הפגם בריצוף.
עניין זה, כמו הסתירות וחוסר המהימנות שבעדותו, היעדרה של אשתו מההליך וכתב הוויתור, שהוסתר מהרוכשים, מעידים על כך שהמוכרים ידעו-גם-ידעו על הפגם אך הסתירו אותו.
משכך, קבעה השופטת, המוכרים הפרו את חובת הגילוי, הטעו את הרוכשים, נהגו בחוסר תום לב בוטה והפרו את ההסכם הפרה יסודית.
באשר לסכום הפיצוי המגיע לרוכשים, הגיעה השופטת למסקנה כי הם זכאים למלוא הפיצויים המוסכמים, אך לא מעבר לכך, שכן הפיצוי המוסכם מכסה את הנזקים שנגרמו להם ואף כולל בתוכו פיצוי על עגמת נפש.
לפיכך, חויבו הנתבעים ב-100 אלף שקל, בצירוף כיסוי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 13,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד סיגל זפט ממשרד עורכי הדין מרים זפט עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין