18 שנים לאחר שירה במפקדו והרג אותו, שם האיש קץ לחייו. אביו תבע להכיר בו כאב שכול, בטענה שבנו התאבד בעקבות מחלת נפש בה לקה בזמן השירות. קצין התגמולים טען לעומת זאת, כי המחלה התפרצה אצל המנוח בעקבות שימוש בסמים קשים. מה קבע ביהמ"ש?
המנוח, שנשר מלימודיו בכיתה ט', גויס לצה"ל בשנת 1981 כאחד מנערי רפו"ל (תכנית מיוחדת לגיוס חיילים מאוכלוסיות חלשות).
תחילה שובץ כלוחם, כפי שביקש, אולם לאחר מספר חודשים הועבר לתפקיד אפסנאי. בשנתו האחרונה לשירות היה מעורב בתקרית בה ירה בשוגג בחברו ומפקדו, וגרם למותו.
נפגעתם כתוצאה מהשירות הצבאי?
פנו ל-עו"ד צבא ובטחון
המנוח נשפט ל-10 חודשי מאסר, מתוכם ריצה חמישה חודשים בפועל והוחזר ליחידתו. ואולם, זמן מה לאחר מכן הוא נשלח לאשפוז בשל חשש למצב דכאוני. ועדה רפואית שללה את הימצאותה של מחלת נפש, אך אבחנה הפרעת אישיות פסיכוטית, שהובילה לשחרורו המוקדם.
לאחר השחרור הסתבך המנוח בפלילים, ואושפז מספר פעמים בבתי חולים על רקע בעיות נפשיות. ב-1987 הוא אובחן כחולה סכיזופרניה וכעבור חמש שנים הוכר כנכה בשיעור של 100% על ידי ביטוח לאומי.
למרבה הצער, מצבו הנפשי של המנוח המשיך להידרדר, ובשנת 2001 הוא שם קץ לחייו. לאחר שקצין התגמולים דחה את בקשת אביו להכיר בו כאב שכול, הוא ערער לבית משפט השלום בחיפה.
בערעור, שהוגש בשנת 2008, טען האב כי אירוע הטראגי ותקופת המאסר השפיעו באופן עמוק על בנו, וגרמו להתפרצות הסכיזופרניה, שהביאה בסופו של דבר למותו.
קצין התגמולים, לעומת זאת, ביקש לדחות את התביעה בטענה שאין כל קשר בין המוות לשירות הצבאי. בתקופת הצבא, נטען, לא אובחנה אצל המנוח מחלת נפש וסביר להניח שאם היה חשש כזה הדבר היה נרשם במסמכים הרפואיים.
עוד המשיך קצין התגמולים וטען כי מחלת הנפש של המנוח אובחנה שנים לאחר ששוחרר ובעקבות אשפוזו בבית החולים "גהה" בשל בעיות סמים.
במהלך הדיון, הוסיף קצין התגמולים שחייו של המנוח היו קשים ללא קשר לצבא, ובתוך כך הפנה לעובדה שאביו לא ביקר אותו ולו פעם אחת כאשר ישב בכלא.
רקע בעייתי
השופט יעקב וגנר הסביר כי כדי להכיר במערער כ"אב שכול" עליו להוכיח כי המחלה שגרמה למות בנו התפרצה כתוצאה מהאירוע הטראומתי בסבירות העולה על 50%. אלא שלא ניתן להתעלם מהעובדה שפסיכיאטרים רבים שבדקו את המנוח בסמוך למקרה לא אבחנו אצלו מחלת נפש.
קיומה של מחלת הנפש, הבהיר השופט, התגלה שלוש שנים אחרי שהמנוח שוחרר והיא יוחסה לשימוש הכבד שלו בסמים קשים ולא לשירות הצבאי.
כמו כן, התייחס השופט אל הרקע הבעייתי של המנוח, שנקלע למעגל העבריינות בגיל צעיר וסבל מאלימות בבית.
בהתחשב בנסיבות חייו, הגיע השופט למסקנה כי לא הוכח שמחלת הנפש ופטירתו של המנוח נגרמו עקב שירותו הצבאי, ומשכך, ערעור האב נדחה. בעקבות נסיבות המקרה המצער, לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אמיר שושני עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין