הקשיש שהותקף בביתו עם אשתו, הובהל לבית חולים, שם חלה בדלקת ריאות ונפטר. לאחר ניתוח ארוך, השופטים החליטו שלנאשם לא היה היחס הנפשי המתאים להרשעה ברצח.
בניסיון להתחקות אחר היחס הנפשי של אדם למעשיו, המשפט הפלילי יצר הגדרות שונות המדרגות את חומרת הלך הרוח הנפשי, בהן כוונה, אדישות וקלות דעת.
לשאלות על הדין הפלילי:
פורום משפט פלילי של אתר פסקדין
בשנת 2009, חייל בשירות סדיר תקף בברוטליות שני קשישים בדירתם בעפולה ונמלט. חמש שנים חלפו, ואותו בחור היה מעורב בתיק אלימות אחר. כשלקחו ממנו טביעת אצבע (ומאוחר יותר DNA), מצאו התאמה לטביעות האצבע שנלקחו מדירת הקשישים.
בעקבות זאת, הוגש נגדו כתב אישום בביהמ"ש המחוזי בנצרת, בו תואר כי הנאשם נכנס לדירה של קשישים במטרה לגנוב. בכניסה לדירה הוא נתקל בקשישה והכה אותה באגרוף. היא ניסתה להתנגד, הוא השליך אותה אל הספה והחל להכות בה בכל הגוף.
בשלב זה, בעלה שמע את זעקותיה וניסה להתערב. גם עליו הנאשם לא חס אלא היכה אתו בפניו, ואחרי שנפל ניסה לחנוק אותו.
על פי כתב האישום, הוא אף החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה של האישה, ולאחר מכן גרר את שני בני הזוג בזה אחר זה לחדר השינה – כשהקשיש מחוסר הכרה – ואז ברח מהדירה.
הקשיש, שסבל מסרטן מתקדם בלבלב והיה במצב של תת משקל, הובהל לבית חולים עם חבלות בכל הגוף. במהלך האשפוז הוא חלה בדלקת ריאות חריפה ונפטר, שלושה ימים לאחר האירוע.
המדינה, אותה ייצגו עוה"ד ויאאם קבלאוי ויעל שוחט-פינק, האשימה אותו, בין היתר, ברצח.
הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד ליאור אשכנזי, סיפר כי חזר שתוי מבילוי לילי וניסה לקצר בין הבניינים בדרך לביתו. כשהבחין בדלת של דירה פתוחה, אישר שנכנס במטרה לגנוב משהו. "מגיע לי להיענש", ציין הנאשם. הוא הודה שנאבק בבני הזוג, אך לא באכזריות שתוארה בכתב האישום.
את כל היתר – הבעיטות, האונס והעובדה שהמנוח הוטל מחוסר הכרה – הוא הכחיש.
כמו כן, הוא כפר בעבירת הרצח וטען שלא התכוון לגרום למותו של האיש. לטענתו, האיש מת כתוצאה מדלקת הריאות שהתפתחה מאוחר יותר, כך שאין קשר בין התקיפה לבין התוצאה הקטלנית.
"לא נחקרו עדים רלוונטיים"
סגן הנשיא השופט תאופיק כתילי והשופטים אשר קולה ודני צרפתי ניתחו בהרחבה את עבירת הרצח באופן כללי.
מבחינה עובדתית, הסבירו השופטים, אפשר לומר שאלמלא התקיפה, הקשיש לא היה מובהל לבית חולים ולא היה מוצא את מותו עקב הדלקת בה לקה במהלך האשפוז.
אלא שהרשעה בפלילים דורשת הלך רוח נפשי מסוים – אם לא כוונה להרוג, לכל הפחות אדישות של הנאשם לאפשרות שהקשיש ימות, הבהירו השופטים.
במקרה הזה, השופטים הגיעו למסקנה שגם אם הנאשם יכול וצריך היה לצפות את האפשרות שמעשיו יגרמו למותו של הקשיש, הוא ככל הנראה פעל בקלות דעת – יחס נפשי שאינו מאפשר הרשעה ברצח. זאת אומרת, אפשר שהנאשם סבר שהאיש לא ימות, גם אם הקל ראש כלפי התוצאה האפשרית.
בסיכומו של דבר, השופטים זיכו את הנאשם מהאישום ברצח והרשיעו אותו בהריגה. בנוסף, הנאשם הורשע בחבלה בכוונה מחמירה, אך זוכה מעבירת האונס בשל סתירות בעדות הקשישה וליקויים אחרים שעוררו ספק בנוגע למה שאכן קרה שם.
בהקשר זה השופטים ביקרו את המדינה וציינו כי "לא נחקרו עדים רלוונטיים ולעתים לא נשאלו שאלות מתבקשות".
גזר הדין יינתן בהמשך.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין