אישה המתגוררת בשכונת רמות צהלה שבתל-אביב טענה כי דיירים בבניין ביצעו עבודות בחצר ללא אישורה. בתגובה, טענו הדיירים כי האישה הרחיבה את דירתה על חשבון הרכוש משותף ללא הסכמתם. בית המשפט לא הבין למה השכנים לא יכולים להסתדר בעצמם...
לפי כתב תביעה שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב בשנת 2012, דיירי קומת הקרקע בבניין בן שתי קומות משכונת רמות צהלה, ביצעו עבודות בנייה בחצר הבניין, ללא קבלת היתר ותוך התעלמות מהתנגדות התובעת, השכנה מהקומה השנייה.
לדברי התובעת, הנתבעים יצרו לעצמם חצר פרטית שנחסמה בשער והוצב בה ציוד פרטי.
השכן פלש לרכוש המשותף?
פנה ל-עו"ד דיני מקרקעין
הנתבעים הודו כי החצר מהוות חלק מהרכוש המשותף והסבירו כי אף אחד מהם אינו טוען לבלעדיות עליה. לטענתם, השימוש שהם עושים בחצר אינו מונע את השימוש משאר הדיירים. עוד סיפרו כי במשך שנים רבות קיים מנהג בבניין, לפיו דיירי קומת הקרקע משתמשים במקטעי החצר הסמוכים לדירותיהם, ואילו דיירי הקומה העליונה משתמשים בשטח הגג.
בנוסף, הם טענו כי לא נעשתה במקום כל בנייה הדורשת היתר, וכי פעולותיהם בחצר רק השביחו את מראה הבניין.
בין הצדדים התקיימו מגעים על מנת לנסות ולהגיע להסדר, אך הם לא צלחו, ולכן התובעת דרשה מבית המשפט צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להשתמש ברכוש המשותף לצרכיהם הפרטיים.
בנוסף, דרשה שהנתבעים יפרקו את הבנייה בחצר ויסלקו משם את רכושם הפרטי. עוד היא ביקשה לחייב אותם בדמי שימוש ובפיצוי של 10,000 שקל עבור עגמת נפש.
בתגובה, הגישו שניים מהנתבעים תביעה נגדית. לטענתם, מי שערך שימוש ייחודי ברכוש משותף היא התובעת עצמה, שהרחיבה את דירתה על חשבון הגג המשותף, ללא הסכמתם, ומבלי ששילמה להם כל תמורה. לכן, דרשו שהתובעת תשלם להם כ-184 אלף שקל.
התובעת מצידה טענה כי ההרחבה בוצעה בהסכמת רוב דיירי הבניין, בהתאם לתכנית הרחבה, שלשיטתה מאפשרת לדיירי קומת הקרקע לבנות מרתף ולדיירי הקומה העליונה להרחיב את חלל הגג.
שימוש הוגן
ביולי 2014 הגיע השופט עמית יריב לביקור בבניין על מנת להתרשם מהשינויים שנערכו על ידי הצדדים. מסקנתו מהביקור הייתה כי המצב הנוכחי בבניין משקף מצב ראוי והוגן שאין סיבה לשנותו.
בנוסף, במהלך ביקורו הבחין השופט כי משפחה המתגוררת בקומת הקרקע ולא צורפה להליך חסמה את תחום החצר הסמוך לדירתה באופן הפוגע לכאורה ברכוש המשותף. אלא שבמקרה הזה, ובשונה מהנתבעים, התובעת חתמה עם המשפחה על מסמך המאפשר לה גישה למתקנים המשותפים בחצר.
מכאן, החליט השופט כי הפתרון הראוי לסכסוך הוא שתנאי ההסכם שערכה התובעת עם אותה משפחה יחולו גם על הנתבעים, שאף חויבו לאפשר לדיירי הבניין גישה סדירה למתקנים המשותפים שבחצר.
כמו כן, דחה השופט את התביעה הנגדית, לאחר שהנתבעים הצהירו כי בסך הכל רצו ליצור משקל נגד התביעה העיקרית, מה גם שבדומה לתובעת, הרי שגם הם הרחיבו את דירתם בהתאם לתכנית ההרחבה.
לסיכום, ציין השופט כי היה מוטב לו הצדדים כלל לא היו מגיעים לבית המשפט, ופותרים את המחלוקות ביניהם במטרה לחיות חיי שכנות טובים. בנסיבות העניין, לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד שלומי מושקוביץ, עו"ד רועי דותן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד עודד שטייף, עו"ד לאה פורת, עו"ד רותי שריד
* עו"ד יונה וינדר עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין