בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את רוב טענות העותרים, שלא הצליחו להוכיח טעות בהחלטות רשויות התכנון, אולם הסכים שיש לאשר את התכנית מחדש, בגלל שינוי חדש שנוסף לתכנית ולכן הורה לעכב אותה עד לקבלתו.
בסמוך לחוף סירונית שבנתניה ישנן שתי חלקות קרקע המיועדות ל"מגורים ומלונות". "פאלאס פיתוח", בעלת הזכויות בחלקות, ביקשה היתר להרוס את המלון שקיים שם מזה שנים ולבנות במקומו שני בנייני מגורים גבהי קומה. במאי 2011 אישרה הוועדה המקומית את תכנית פאלאס לאיחוד החלקות ובניית הבתים שיחלקו מרתף, חנייה ולובי משותפים.
לייעוץ בנושא תכנון ובנייה
פנו ל- עורך דין מקרקעין
גם הוועדה לשמירת הסביבה החופית אישרה את התכנית, בכפוף לתכנית המתאר המחוזית שנכנסה לתוקף בינואר 2012.
כעבור כחצי שנה הועברה התכנית לממונה על המחוז שקבעה שנדרש אישורו של שר הפנים, מכיוון שהתכנית משנה את השימושים הקבועים בחלקה ואין לוועדה המקומית הסמכות לשנות אותם.
פאלאס תיקנה את התכנית וביטלה את האיחוד של החלקות, והתכנית אושרה שוב בוועדה המקומית.
משפחת גלנט, שגרה ברחוב המקביל ומתנגדת בכל מאודה לתכנית, הגישה ערר לוועדת התכנון המחוזית בטענה שהבניינים יחסמו את נוף הים שנשקף מדירתם, את הרוח ואת אור השמש, ובכך גם ערך הבית שלהם ירד דרמטית.
ועדת הערר דחתה את המשפחה באוגוסט 2014 וקבעה שפאלאס עומדת בכל התנאים לבניית הבניינים.
כשביקשו העותרים לערור שוב על ההחלטה, הם נדחו, ולכן הם הגישו באוקטובר 2014 עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בלוד נגד ועדת הערר, הוועדה המקומית ופאלאס. הם ביקשו שייקבע שהוועדה המקומית לא הייתה מוסמכת לדון בתכנית, ולכן יש לבטל את החלטתה. לחלופין, שיתירו להם לערור בפני הוועדה המחוזית בשנית.
במרץ 2015, לאחר שהשר אישר את התכנית גם כן, הוגשה עתירה נוספת לדחות גם את החלטתו.
העותרים טענו שפאלאס שינתה את הייעוד של המקום, שינוי שרק הוועדה המחוזית מוסמכת לאשר, שכן החלקות המדוברות ממוקמות באזור שמותרים בו רק שימושים תיירותיים ואסורה שם הקמת מבני מגורים. לכן, הם טענו, החלטת הוועדה המקומית בטלה.
לעומתם טענו המשיבות שתכנית המתאר המקומית מייעדת את החלקות כ"מגורים ומלונות", ותכנית פאלאס מייעדת אותם כ"מגורים ותיירות" כך שאין שינוי ייעוד והתכנית בסמכות הוועדה המקומית.
אין בעיה, אבל...
השופט צבי דותן קבע שוועדת הערר לא שגתה, מכיוון שלוועדה המקומית הייתה הסמכות לאשר באזור התיירות גם ייעוד של מגורים. מגורים ותיירות אינם שינוי ייעוד, קבע השופט, ומאחר שהתכנית עברה את האישור הנדרש אצל הממונה על המחוז, בנוגע לחלק בשינויים שאינו בסמכות הוועדה המקומית, אין איתה בעיה.
השופט גם ציין שלרוב בתי המשפט לא נוטים להתערב בהחלטות של הרשויות התכנוניות כשלא נמצא כי נלקחו מתוך שיקולים זרים, משוא פנים או הפליה.
ואולם, לאחר שהשופט דותן דחה את רוב הטענות של העותרים, הוא קבע שבכל זאת התכנית לא תיכנס לתוקף. הסיבה היא הצורך לאשר אותה מחדש בוועדה לשמירת הסביבה החופית, בגלל איזשהו שינוי שהוכנס בה בשלב מאוחר יותר, שמצריך אישור מחודש.
לבסוף, השופט סבר, שהעותרים אמנם הצליחו לעצור את התכנית לעת עתה, אולם מאחר שרוב טענותיהם נדחו הם יהיו אלה שישלמו לכל אחת מהמשיבות (המדינה, הוועדה המקומית ופאלאס) שכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
- ב"כ העותרים: עו"ד בומבך, עו"ד שגן
- ב"כ המשיבים: עו"ד גופמן, עו"ד שרעבי, עו"ד אברהמוף
* עו"ד אלעד וייסטוך עוסק בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה ותמ"א 38
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין