אם לארבעה כתבה צוואה ב-2011 בה הותירה לבתה הנכה חלק גדול יותר מרכושה. התנגדות שלושת ילדיה האחרים לקיום הצוואה התקבלה בבית משפט השלום שקבע כי האם הייתה "סיעודית ודמנטית" במועד עריכתה. שופטי המחוזי השתכנעו אחרת.
האם נפטרה ביוני 2012 והותירה ארבעה ילדים. אחת מבנותיה הגישה לבית משפט לענייני משפחה בקשה לקיים את צוואתה מיולי 2011 שלפיה היא זוכה לחלק גדול יותר בירושה. שלושת אחיה התנגדו לקיום הצוואה וביקשו לפסול אותה בטענה כי מצבה הקוגניטיבי של האם במועד עריכת הצוואה היה ירוד והיא הייתה בלתי כשירה.
רוצים לערוך צוואה?
פנו לעורך דין משפחה
בית משפט למשפחה קיבל את התנגדות האחים תוך הסתמכות על חוות דעת המומחה הרפואי לפיה האם סבלה מדמנציה ומלקויות פיזיות ונפשיות אחרות, שלא אפשרו לה "להבחין בטיבה של הצוואה".
הבת ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לטענתה, הייתה הסתמכות מוגזמת על קביעת המומחה הרפואי, ולא ניתן משקל מספיק לעדויות רבות אחרות, לפיהן האם הייתה צלולה.
יתר האחים עמדו על התנגדותם והוסיפו כי מעבר לאי כשירות האם, הצוואה גם לא עומדת בתנאים הצורניים הנדרשים.
"ניתוח שלאחר המוות"
השופט שאול שוחט הדגיש בפתח דבריו את חשיבות קיום רצונו של עושה הצוואה, והבהיר כי שלילת הכושר לצוות מאדם לאחר מותו על בסיס הטענה כי לא ידע "להבחין בטיב הצוואה" תיעשה אך ורק על סמך "ראיות ממשיות וברורות".
השופט הוסיף כי כאשר מסתמכים על חוות דעת רפואית לצורך בחינת כשירות המצווה, יש לזכור כי המומחה לא ראה את הנפטר וחוות דעתו מתבססת על מסמכים רפואיים, והיא כולה "ניתוח שלאחר המוות". לכן, כל ספק צריך לפעול לטובת המצווה.
השופט בחן את המסמכים הרפואיים ומצא בהם ספקות רבים ביחס למסקנת המומחה כי האם הייתה "סיעודית ודמנטית" ובלתי כשירה בזמן עריכת הצוואה.
השופט סבר כי המומחה המעיט בחשיבות סיכומי אשפוז של האם, שלפיהם היא הייתה "מודעת למצבה" ו-"מתמצאת בזמן ובמקום". בנוסף נקבע כי המומחה התעלם משני ממצאים חשובים בחומר הרפואי – חוות דעתה של העובדת הסוציאלית שכתבה כי האם "צלולה", וחתימתה של האם על טופס הסכמה לביצוע בדיקה פולשנית במהלך אשפוז בשנת 2010.
השופט ציין כי אמנם זמן קצר לאחר חתימת הצוואה אושפזה האם וחלה התדרדרות במצבה הקוגניטיבי עד למותה כשנה לאחר מכן, אולם נקודת הזמן בה יש לבחון את כשירותה היא מועד עריכת הצוואה.
בנוסף קבע השופט כי ראוי היה לקבל את עדות עורך הדין שערך את הצוואה שסיפר כי הוא ווידא שהאם מבינה את תוכן הצוואה וכי היא הדגישה בפניו כי "יש לה בת נכה על כיסא גלגלים וחשוב לה מאוד לדאוג לה".
"טרחתי והעמקתי בבדיקת האמור במסמכים הרפואיים, לא משום שרופא אני, אלא משום כבודה של המנוחה ומשום חובתי, כשופט, לתת ביטוי לרצונה המובע בצוואתה", כתב השופט, וסיכם כי לא השתכנע שמוגבלותה הפיזית והנפשית של האם מנעה ממנה לערוך את הצוואה.
לפיכך קיבל השופט את הערעור והורה לקיים את צוואת האם מיולי 2011. סגן הנשיאה יצחק ענבר והשופטת יהודית שבח הצטרפו לפסק הדין.
לטובת המערערת נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקל.
לקריאת פסק הדין
- ב"כ המערערת: עו"ד אבריאלה לסלו, עו"ד מנחם לוי
- ב"כ המשיבים: עו"ד שרון חנם, עו"ד טל חנם
* עורך דין דוד דרוטמן עוסק בדיני ירושות וצוואות
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין