התובעים טענו כי במהלך ילדותם ונעוריהם אביהם הזניח אותם רגשית וכלכלית, ובכך הפר את חובתו כהורה. ביהמ"ש דחה את התביעה וקיבל את גרסתו של האב.
במאי 2012 הגישו שני אחים – ילדים להורים גרושים – תביעה נזיקית לבימ"ש לענייני משפחה בפתח תקווה, במסגרתה ביקשו לחייב את אביהם בתשלום פיצויים בסכום של 200,000 שקלים בגין "נטישתם והפקרתם".
לייעוץ בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה
בתחילה הופנו הצדדים לטיפול משפחתי בהמלצת בית המשפט, במטרה לנסות לשקם את הקרע ביניהם, אך לאחר מספר חודשים הודיעו הילדים כי אין להם אמון באביהם והם מעוניינים להמשיך בהליך המשפטי.
הילדים טענו כי במהלך ילדותם, אביהם הפקיר אותם לגורלם, לא תמך בהם כלכלית ולא שילם מזונות, לא העניק להם חום ואהבה, מעולם לא קנה להם מתנות לימי הולדת, ולפעמים אף הטיל בהם פחד, והתעלל באמם מבחינה כלכלית.
הם טענו כי האב לא לא דאג לצרכי מחייתם ולא מנע פגיעה בבריאותם ובשלומם, בניגוד לחובות המוטלות על פי חוק העונשין וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
לטענתם, התנהגות זו אינה הדרך בה הורה סביר צריך לנהוג עם ילדיו, ויש לראות בה רשלנות והפרת חובה חקוקה.
האב הכחיש באופן מוחלט את טענות הילדים, וטען כי הם פועלים על פי הנחיית אמם.
לדבריו, הוא עשה כל שביכולתו על מנת להיות חלק בלתי נפרד מחייהם, וחלק ניכר מהזמן אכן היה מעורה בחייהם, הסיע לחוגים, ומימן שיעורי נהיגה והשלמת בגרויות. לטענתו, ילדיו נהגו לבוא לבית אמו, שם התגורר, ולהיות איתו שם, עד שאמם הסיתה אותם נגדו וגרמה לנתק ביניהם.
בנוסף טען כי למרות הגירושין, ילדיו לא חוו כל משבר שמצדיק הגשת תביעה, מה גם שלא נגרמו להם נזקים שהרי כיום שניהם אנשים בוגרים ונורמטיביים, שסיימו תיכון עם תעודת בגרות, שירתו בצבא, ומנהלים מערכות יחסים תקינות.
האב הדגיש כי עשה כל מאמץ לשקם את היחסים, גם לאחר הגשת התביעה, בעוד שילדיו התובעים מנעו זאת בהחלטתם להפסיק את ההליך הטיפולי.
לא בר פיצוי
השופטת נאוה גדיש דחתה את התביעה, לאחר שהגיע למסקנה כי לא מדובר באב מזניח או מתעלל, וקיבלה את דבריו שלפיהם מימן ועזר בבית. השופטת ציינה כי התובעים לא תמכו את גרסאותיהם בעדויות של בני משפחה אחרים, אפילו לא של אמם.
גם אם האב עשה טעויות לאורך הדרך ואכזב לא פעם את ילדיו ולא הרעיף עליהם חום ואהבה כפי ששיוועו לקבל, לא די בכך כדי לקבוע כי הפר את החובות המוטלות עליו על פי חוק, או כי גרם לילדיו נזק שהוא בר פיצוי בתביעה נזיקית, הסבירה השופטת.
השופטת הבהירה כי מערכת המשפט תתערב במערכת היחסים המתרחשת בתוך הבית פנימה, רק במקרים של הפרה בוטה של זכויות הילדים או של פגיעה בטובתם באופן מובהק. על מנת לקבוע אם התנהגותו של ההורה עלתה כדי רשלנות או האם הפר את חובותיו החקוקות, יש לבחון את כלל נסיבות חייו של ילד, ולא להיתלות באירוע בודד כזה או אחר, טראומתי ככל שיהיה בעיני הילד.
השופטת קבעה כי התובעים יישאו בהוצאות משפט בסך 10,000 שקלים. במידה שיסכימו לחזור לטיפול משפחתי בתוך ארבעה חודשים, הטיפול ישולם מתוך ההוצאות, ואם יופסק על ידי מי מהצדדים, ישלמו לידי הנתבע את יתרת הסכום.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
* עו"ד אלינור ליבוביץ' עוסקת בדיני משפחה.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין