האישה סירבה לקבל גט מבעלה במשך כ-10 שנים. ב-2012 הבעל הגיש נגדה תביעת פיצויים וזכה ביותר מ-175,000 שקל. ערעור האישה למחוזי התקבל ברובו והפיצוי הופחת ל-10,000 שקל בלבד. השופט: הבעל השתמש בעילת גירושין עליה ידע מלכתחילה "כקרדום לחפור בו".
בני הזוג נישאו בשנות ה-90 של המאה הקודמת ונולדו להם שני ילדים. לאחר כשלוש שנים משותפות – נפרדו.
לייעוץ בתחום:
עורך דין משפחה
ב-1993 הבעל הגיש תביעת גירושים בבית הדין הרבני. האישה סירבה להתגרש עד להסדרת עניין כלכלי שנותר לא פתור. בית הדין הציע אז כי הבעל יפקיד אצל נאמן ייפוי כוח בקשר למגרש שבמחלוקת והצדדים יתגרשו ולאחר מכן יפתרו את הסכסוך. האישה הסכימה להצעת זו אך הבעל סירב.
כך יצא שחלפו 9 שנים והצדדים טרם התגרשו. ביולי 2002 חייב בית הדין את האישה לקבל גט "מחמת היותה גרושה הנשואה לכהן". עברו 10 שנים נוספות והאישה עדיין לא הסכימה לקבל את הגט.
ב-2012 הגיש הבעל תביעת פיצויים כנגד האישה על "הנזקים שנגרמו לו" עקב סירובה להתגרש. בית המשפט למשפחה קיבל את תביעתו וחייב את האישה ב-175,000 שקל בתוספת 1,000 שקל על כל חודש נוסף של סירוב.
שני הצדדים לא השלימו עם התוצאה וערערו לבית המשפט המחוזי.
לטענת הבעל, היה צריך לחשב את הפיצויים ממועד עזיבתו את הבית או ממועד הגשת תביעת הגירושים ולא ממועד החיוב בגט.
האישה מצידה טענה כי תביעת הבעל הייתה צריכה להידחות במלואה שכן "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". האישה הבהירה כי הבעל ידע היטב שהוא כהן והיא גרושה בטרם נישואיהם והוא מבקש כעת להרוויח מכך.
עוד טענה האישה כי בשל סירובו של הבעל להצעת הפשרה של בית הדין הרבני היה מקום לקבוע כי אינו זכאי לפיצויים כלל או לפסוק לטובתו סכום נמוך בהרבה.
היה צריך להקטין את נזקיו
השופט שאול שוחט מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי הבעל היה מודע לאיסור החל עליו להינשא לגרושה ובחר בכל זאת לקשור את חייו בחייה של האישה בנישואים אזרחיים ואף בקידושין פרטיים שנעשו על ידי רב ממנו הסתירו השניים את מעמדם.
במצב זה, האישה לא הייתה צריכה לצפות שעובדת היותו כהן הנשוי לגרושה בכלל תפריע לו.
עם זאת, ברגע בו בית הדין הרבני נתן פסק דין המחייב אותה לקבל גט, סירובה להתגרש מקנה לבעל זכות לפיצוי.
השופט סבר כי בפסיקת סכום הפיצוי, ראוי להתחשב בכך שעילת החיוב בגט הייתה ידועה לבעל לפני הנישואים. לדבריו, הבעל ידע היטב על מצבם המיוחד והוא משתמש בו כעת כ"קרדום לחפור בו" כדי לקבל פיצוי כספי.
השופט הוסיף כי ראוי היה שהבעל יפעל להקטנת נזקיו ויסכים להסדר שהציע בית הדין הרבני עוד בשנות ה-90.
בנסיבות אלה העמיד השופט את סכום הפיצוי לבעל על 30,000 שקל. השופט הותיר את החיוב החודשי בסך 1,000 שקל שהוטל על האישה אך השהה אותו למשך 90 יום.
עוד נקבע כי על הבעל לשלם לאישה הוצאות ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקל שיקוזזו מסכום הפיצוי כך שבתוצאה הסופית, האישה חויבה לשלם לבעל 10,000 שקל בלבד.
סגן הנשיא יצחק ענבר והשופטת יהודית שבח הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערערת: עו"ד מירית ענתבי
- ב"כ המשיב: עו"ד אורלי לוי- ברון
*עורך דין אלון אלדר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין