בעלת בית פרטי בבני ציון שכרה עובד ניקיון זר, למרות שרישיונו הגביל אותו לעסוק בעבודה סיעודית בלבד. בעקבות אי הבהירות בנוסח הוויזה, בית הדין האמין שהאישה לא הייתה מודעת להגבלה.
אישה שנתפסה "על חם" כשבביתה עובד ניקיון זר ללא אשרה מתאימה, זוכתה לאחרונה מאשמה שייחס לה משרד התמ"ת (כיום משרד הכלכלה). בית הדין האזורי בתל אביב השתכנע שלא הייתה מודעת לכך שהפרה את החוק.
לשאלות על העסקת עובדים זרים:
פנו ל-עורך דין עובדים זרים
לפני כשלוש שנים הגיעו מפקחים מטעם רשות האוכלוסין וההגירה לביתה של האישה במושב בני ציון, ומצאו בחצר הבית עובד זר שעסק בעבודות ניקיון.
העובד, שהבחין בהם, נכנס לבית, סגר את תריסיו וסירב לפתוח להם את הדלת. לאחר שניסיונות המפקחים ליצור קשר עם בעלת הבית לא צלחו, הם איתרו את בעלה, שהורה לעובד לפתוח להם את הדלת.
מבדיקת אשרות העבודה של העובד, התברר שהוא הגיע לארץ מסרי לנקה וקיבל אשרה לעבוד בענף הסיעוד בלבד.
מכיוון שהעובד הועסק בעבודות ניקיון בניגוד לאשרת העבודה, בשנת 2013 הגישה המדינה כתב אישום נגד בעלת הבית לבית הדין האזורי לעבודה.
הנאשמת טענה שמדובר בכתב אישום יזום שהוגש משיקולים זרים, וסיפרה שהעסיקה את העובד לתקופה של כשלושה חודשים למשך כמה שעות בימי ראשון בלבד, עליהם הצהיר כימיו הפנויים.
לדבריה, לפני שהעסיקה את העובד היא בדקה בעצמה את סוג הוויזה שלו, בה נרשם באותיות גדולות שהוא "רשאי לעבוד".
כמו כן, ביקשה הנאשמת לפסול את ראיות המדינה בטענה שהושגו תוך הסגת גבול, ואף האשימה את המפקחים בגרימת נזקים לדלת ולתריסים בביתה.
טעות סבירה
טענת הנאשמת לפיה מדובר בכתב אישום יזום נדחתה על ידי השופטת עידית איצקוביץ, שהתרשמה כי המפקחים, שערכו מאות ביקורות דומות בעניין, הוכיחו שהעובד הזר הועסק בניגוד לאשרת העבודה שלו.
כמו כן, דחתה השופטת את בקשת הנאשמת לפסול את ראיות המדינה. לדבריה, מדובר בבית פרטי עם חצר פתוחה, שאפילו לא היה בה פעמון, כך שלמעשה לא הייתה למפקחים ברירה אלא לעבור דרך החצר כדי לצלצל בדלת. משכך, לא הייתה זו הסגת גבול, מה גם שלא הובאה כל ראיה על הנזקים שהנאשמת טענה להם.
עם זאת, השופטת הבהירה כי כדי להרשיע את הנאשמת, יש להוכיח שהייתה מודעת לעבירה שביצעה.
"הנאשמת לא הסתפקה באמירת העובד על כך שיש לו היתר לעבוד, אלא ביקשה לראות את הויזה", כתבה השופטת.
נוסח הוויזה של העובד, קבעה השופטת, אינו ברור (ואגב, הוא שונה מאז) ועלול להטעות, כיוון שלא מצוינת בה הגבלת התעסוקה. משכך, הגיעה השופטת למסקנה שהנאשמת אכן האמינה שהעובד "רשאי לעבוד", מבלי שהבינה שרישיונו מוגבל לתחום הסיעוד.
"מדובר בטעות בעובדות (תנאי היתר העבודה של העובד) ולא טעות שבדין", כתבה השופטת, ויצאה מנקודת מוצא שהנאשמת פעלה ככל אדם סביר כשהסכימה לשכור את שירותיו של העובד.
בעקבות הספק שנוצר לגבי אחריותה, החליטה השופטת לזכות את הנאשמת מהעבירות שיוחסו לה.
לקריאת פסק הדין
- ב"כ התובע: עו"ד מ. חמזה
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ש. אלמאדי
* עורכת דין נטלי צרף-רביב עוסקת בדיני עבודה ועובדים זרים
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין