ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורה של "העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים", שטענה כי מדובר בשימוש הוגן לצרכי מחקר וביקורת, אך לא הוכיחה את טענותיה.
לעתים קורה שהמציאות הפוליטית הטעונה מגיעה בהקשרים שונים גם לבתי המשפט. העיתונאי ישראל פוטרמן נוהג לצלם אירועים פוליטיים ולהעלות אותם לחשבון שלו באתר Youtube. לפני כשנה הוא הגיש תביעה נגד "העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים", בטענה שהיא הפרה את זכויות היוצרים שלו. בתביעה נטען שהעמותה עשתה שימוש בארבעה קטעים מסרטונים שלו בלי שביקשה רשות.
לשאלות על זכויות יוצרים:
כנסו לפורום קניין רוחני
בימ"ש השלום בחיפה קיבל את התביעה וקבע שהעמותה תשלם לו פיצוי של 16,000 שקל בגין הפרת זכויות היוצרים והזכות המוסרית ביצירותיו.
העמותה הגישה ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה. היא טענה כי הסרטון שהכינה נעשה לצורך מחקר ביקורתי ביצירות המשיב, ועל כן היא ראויה להגנה של "שימוש הוגן" לצורכי מחקר, כמפורט בחוק זכויות יוצרים.
בנוסף, לטענתה, הסרטון עושה שימוש "טרנספורמטיבי" בחלקי סרטוני הווידיאו של המשיב רק לצורך הצגת נספח למאמר ביקורת שנכתב בנושא.
בנוסף, לשיטתה היא ראויה להגנה מעוד סיבה. לטענתה, היא נהגה בתום לב וביהמ"ש היה צריך להתחשב בעובדה שהיא הסירה את הסרטון מיד עם קבלת פניית המשיב.
כמו כן, נטען כי זכותו המוסרית ליצירה של המשיב לא הופרה, משום שלא נפגע כבודו או שמו הטוב של היוצר.
המשיב טען, בין היתר, כי ה-"מאמר", שלדברי המערערת מהווה מחקר שהסרטון הוא חלק מנספחיו, מעולם לא הוצג בפני בית המשפט ואף לא הועלה לאינטרנט. לכן, לטענתו, מדובר בגרסה שהומצאה לצורך ההליך המשפטי בלבד.
המשיב הוסיף כי השימוש המפר היה מהותי, כלומר לא רק טרנספורמציה של הסרטונים שלו, אלא העתקה שלהם.
בנוסף נטען כי השימוש המפר פגע במעמדו ובשמו, בדגש על הבדלי הדעות שבינו לבין המערערת וסדר היום השונה שכל אחד מהם מבקש לקדם.
שימוש לא הוגן
השופטת ישראלה קראי-גירון אישרה את פסק דינו של בימ"ש השלום ודחתה את כל טענות המערערת.
בתחילה נדחתה טענת תום הלב, והשופטת הבהירה כי המערערת הייתה צריכה אל המשיב לפני שעשתה שימוש בסרטיו. הסרת הסרטון רק לאחר שהמשיב פנה אליה לא יכולה להעיד על התנהגות בתום לב.
לעניין הטענות בדבר שימוש הוגן, השופטת הסבירה כי אם באמת היה מדובר במחקר או סקירה, אכן היה ראוי לבחון אם נעשה שימוש הוגן. אלא שבמקרה הנוכחי זה ממש לא כך – המערערת לא הוכיחה שהסרטון שהכינה מהווה חלק ממחקר או מאמר, וכדברי המשיב, לא צירפה שום מחקר שיראה כי הסרט היה חלק ממנו.
אדרבא, המשיכה השופטת, בכתב ההגנה שהוגש בבימ"ש השלום, המערערת בעצמה הודתה שלא הוצג שום מחקר ביחד עם הסרט.
המערערת עשתה שימוש בגזרי הסרטונים שיצר המשיב, אך הוסיפה לקטעים אלו דבר מקורי משלה, כך שהתקבל מסר ומשמעות חדשים. הכללת עבודת המשיב תוך שינויה באופן מגמתי כדי להוכיח טיעון מסוים, מבלי לציין שם היוצר והעובדה שנערכו שינויים ביצירתו, מהווה פגיעה בכבודו ובשמו של יוצר ללא קשר לדעותיו, הוסיפה השופטת.
בסיכומו של דבר, הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות בסך 7,500 שקל.
* עו"ד דורון זיסו עוסק בקניין רוחני וזכויות יוצרים.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין