איש עסקים שנפגע בתאונת דרכים טען כי הפגיעה גרמה לו להפסד הכנסות בגין עסקים שניהל ברומניה, עליהם לא דיווח למס הכנסה. בית משפט השלום בירושלים נדרש לשאלה האם לכלול את ההכנסה הלא מדווחת בחישוב אובדן כושר ההשתכרות של הנפגע.
האיש, כבן 60, נפגע בתאונה שהתרחשה בעת הכנות לגרירת רכבו, במהלכן ביקש מפעיל הגרר מהאיש להיכנס לרכבו ולכוון את הגלגלים על מנת לסייע בהעמסת הרכב על הגרר. לאחר שהרכב הועמס יצא האיש מרכבו ותוך כדי סגירת הדלת נפל ארצה מהקומה השנייה של הגרר ונגרם לו קרע במניסקוס ברך שמאל.
נפגעתם בתאונת דרכים?
פנו לעורך דין תאונות דרכים
האיש הגיש תביעה לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד חברת הביטוח של רכבו – "אליהו" ונגד חברת הביטוח של הגרר – "מנורה מבטחים".
הנתבעות טענו כי לא מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, אך השופט מרדכי בורשטין דחה את הטענה כשהוא נסמך על פסיקה קודמת שקבעה כי גם תאונות המתרחשות במהלך פעולות הכנה לגרירה עשויות להיות מסווגות כשימוש ברכב מנועי (אחד התנאים לקיומה של תאונות דרכים).
עוד קבע השופט כי התקיים קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם לתובע, ולכן מדובר בתאונת דרכים בהתאם לחוק.
השאלה העיקרית בפסק הדין נגעה לחישוב כושר ההשתכרות של התובע. לטענת התובע, קודם לתאונה הוא עבד ברומניה בעסקי נדל"ן, הסתובב שם בשטח באזורים כפריים ובאתרי בנייה והיה פעיל מאוד פיזית. בעקבות התאונה, כך העיד התובע, לא יכול היה להמשיך בעסקיו ועבר לעבוד כמפקח במלון בארץ.
לטענתו, הכנסותיו לפני התאונה עמדו על סך של 15,000 שקל בחודש, וכראיה לכך הוא הביא פלט חשבון בנק בו צוינו הפקדות במזומן על סכומים אלה, שכאמור לא דווחו למס הכנסה.
לא עמד בנטל
השופט בורשטין ציין כי אמנם בחישוב אובדן כושר ההשתכרות יש לבחון את הכנסתו האמיתית של הניזוק, גם זו הלא מדווחת, אך נטל ההוכחה שלה מוגבר מאוד, בשל האינטרס של הניזוק להגדיל את גובה ההכנסה. בהערת אגב השופט העיר כי יש להרהר מחדש על המדיניות ביחס להכנסות לא מדווחות ולא לאפשר לניזוק לטעון להכנסות אלה על מנת "שלא יצא חוטא נשכר".
לאחר בחינת הראיות השופט קבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הכבד. בין היתר ציין השופט כי התובע לא הציג דיווחים שדווחו בחו"ל ואף לא הגיש מסמכים של החברות הרלבנטיות בחו"ל. כמו כן התובע לא זימן לעדות את מי מחבריו ושותפיו או אנשים אחרים שיכלו לאשש את טענתו בדבר היקף עבודתו שם.
על סמך דברים אלו וסתירות נוספות שהתגלו בעדות התובע קבע השופט כי הוא לא הוכיח את הכנסותיו הלא מדווחות. על כן השופט פסק כי לצורך חישוב אובדן כושר ההשתכרות של התובע יש להביא בחשבון את שכרו כיום, כ-6,500 שקל לחודש שהוא מרוויח מעבודתו כמפקח.
בסך הכל נפסקו לתובע פיצויים של 81,000 שקל על הפסדי השתכרות, הפסדי פנסיה, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. דרישותיו של התובע לפיצוי בגין עזרה, סיעוד והוצאות טיסה במחלקת עסקים נדחו בהעדר תשתית ראייתית מספקת. עוד נקבע כי הנתבעות ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהפיצוי.
על "אליהו" (מבטחת הרכב של התובע) הוטל לשאת בשלושת רבעי מסכום הפיצויים והיתר הוטל על מבטחת הגרר.
- ב"כ התובע: עו"ד ג. פודים, עו"ד וי. פודים
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ש. ספיבק, עו"ד פ. מילחם
* עורכת דין מלי דה פז עוסקת בתאונות דרכים
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין