באוקטובר 2004 נפטר תושב אחד המושבים בארץ. זמן קצר לפני כן, הוא צירף את שכנו ואת יו"ר האגודה השיתופית לחשבון הבנק שלו במטרה שישתמשו בכספים להנצחתו לאחר מותו. הצירוף בוטל לאחר שטענת השכנים כי מדובר בהסכם נאמנות מחייב נדחתה בשלוש ערכאות.
אדם שחלה בסרטן נפטר בסוף אוקטובר 2004 כשהוא אלמן וערירי והותיר אחריו חמש צוואות. בשלוש הצוואות הראשונות הוא הותיר את רכושו לקרובי משפחתו.
לייעוץ בתחום:
עורך דין משפחה
בשתי הצוואות האחרות, שערך במהלך החודש שבו נפטר, הוא הוריש את ביתו במושב לבנו של שכנו וקבע כי השכן ויו"ר האגודה השיתופית של המושב יוכלו להשתמש בכספים שנמצאים בחשבון הבנק שלו לאחר מותו, על מנת להנציח אותו ואת אשתו המנוחה.
במקביל הוא צירף את השכן והיו"ר כבעלי זכויות חתימה בחשבון תוך קביעה כי הם יוכלו להשתמש בחשבון רק לאחר מותו.
לימים, בקשת השכנים לקיים את הצוואות נדחתה בבית המשפט למשפחה בנצרת. בתום עשר שנות דיונים בית המשפט קבע שהצוואות המאוחרות בטלות מכיוון שנעשו מתוך השפעה בלתי הוגנת של השכנים על המנוח.
נקבע בנוסף שעקב כך, גם צירוף השכנים לחשבונו של המנוח בטל, תוך שנדחתה טענת השכנים לפיה המנוח התכוון שהכספים ינוהלו על ידם בנאמנות.
ערעור שהגישו השכנים לבית המשפט המחוזי נדחה. בבקשת רשות ערעור שהגישו לעליון הם העלו טענות כנגד ההחלטה לבטל את הצוואות המאוחרות והוסיפו כי גם אם בית המשפט לא יתערב בביטול, המנוח מינה אותם כנאמנים בחשבונו לפני מותו.
המשיבים, קרובי המשפחה הזוכים לפי הצוואות הראשונות, טענו כי אין להתערב בממצאים העובדתיים שאושרו בשתי הערכאות הקודמות בדבר השפעתם של המבקשים על המנוח.
הם טענו בנוסף כי הנאמנות לא הושלמה בחייו של המנוח וכי ללא צוואה תקפה, לא ניתן ליצור נאמנות שעתידה לחול לאחר המוות.
המבקשים השיבו כי מכיוון שצורפו כבעלי זכויות חתימה בחשבון עוד בחיי המנוח, לא מדובר בהסכם הנוגע לירושה עתידית שאינו תקף על פי חוק הירושה.
"היסוסים והתלבטויות"
"המקרה מעלה שאלה המצויה בצומת שבין דיני הנאמנות לדיני הירושה" כתב השופט ניל הנדל בפתח דבריו.
השופט הבהיר כי לא מצא סיבה להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט למשפחה ולכן הנחת המוצא שלו היא ששתי הצוואות המאוחרות בטלות.
בנסיבות אלה, הסביר השופט, הסוגיה היחידה בה יש לדון היא האם נאמנות שנועדה לחול לאחר מותו של מי שיצר אותה תקפה מבחינה משפטית.
השופט הסביר כי נאמנות היא "זיקה לנכס" שעל פיה הנאמן חייב להחזיק או לפעול בנכס לטובת אדם מסוים או להגשמת מטרה כלשהי.
השופט קבע כי אף שכעיקרון ניתן ליצור נאמנות באמצעות חוזה בעל פה, במקרה זה הממצאים העובדתיים מלמדים כי החלטת המנוח לצרף את המבקשים לחשבונו הייתה רצופה היסוסים והתלבטויות ולכן נראה כי לא נכרת ביניהם חוזה נאמנות מחייב.
השופט הוסיף כי גם אם היה הסכם מחייב, עדיין כוונת הצדדים הייתה שהנאמנות תתחיל לחול רק לאחר המוות וחוק הירושה קובע כי לא ניתן לערוך עסקאות הנוגעות לירושתו של אדם אלא באמצעות צוואה. הרציונל שבבסיס הוראה זו היא הרצון לשמור על עיקרון "החופש לצוות" ועל אפשרות המצווה לשנות את דעתו עד יום מותו.
לפיכך נדחתה בקשת רשות הערעור. המבקשים חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 6,000 שקל עבור כל אחת מ-4 קבוצות המשיבים.
- ב"כ המבקשים: עו"ד עזרא קסירר
- ב"כ המשיבים: מצוין בפסק הדין
* עורך דין אורי צפת עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין