שבעה אחים ירשו מאמם דירה בקריית שמונה, וסיכמו שאחד מהם ירכוש אותה מכל היתר. בחוזה צוין מחיר של מיליון שקל, אולם האח-הקונה שילם הרבה פחות, בטענה שזה לא מה שסוכם "באמת". בימ"ש השלום בצפת דחה את גרסתו.
על פי חוזה המכר של דירת אמם המנוחה בקריית שמונה, שבעת האחים סיכמו על מחיר של מיליון שקל, שישולם בשני מועדים שונים. בפועל, האח-הקונה ואשתו שילמו 420,000 שקל בלבד – 70,000 שקל לכל אח. בנוסף לסכום זה, הוא העביר לכל אחד מהם, באמצעות עו"ד, סך נוסף של 20,000 שקל (לטענתו, "מרצונו הטוב").
מוכרים דירה?
עורך דין דיני מקרקעין
בשנת 2013 הגישו שלושה מהמוכרים (שתי אחיות ואח) תביעה בבימ"ש השלום בצפת, בה דרשו את שאר הכסף שעליו סוכם בחוזה.
הם טענו, בין היתר, כי במעמד החתימה על ההסכם, עוה"ד החתים אותם על שורה ארוכה של מסמכים, בלי שהתאפשר להם לעיין בהם בטענה שהם חייבים לחתום על מנת שהנתבעים יוכלו לקבל הלוואת משכנתא מבנק מזרחי טפחות.
לטענתם, בין היתר, הם חתמו על מסמך לפיו הם מאשרים שקיבלו כ-96,000 שקלים כל אחד אף שזה לא היה נכון. אחד מהם טען כי סירב לחתום, ומאוחר יותר גילה שחתימתו זויפה.
מן העבר השני, האח ואשתו הנתבעים טענו כי כל האחים הסכימו לרשום בחוזה תמורה בסך מיליון שקל אך ורק למראית עין, על מנת לאפשר להם לקבל משכנתא בהתאם, כלומר בשביל לרמות את הבנק.
בביהמ"ש, הנתבע טען שעוד לפני הפגישה אצל עוה"ד כולם ידעו איזה סכום יירשם בהסכם וכמה יקבלו בפועל, משום שקיבלו את החוזה חודש לפני כן. כמו כן, הוא טען כי ישנה טיוטה שהופצה לכולם ובה נכתב בכתב ידו שמדובר ברישום פיקטיבי.
לתמיכה בטענותיהם, הגישו הנתבעים שלושה תצהירים חתומים על ידי שלוש האחיות האחרות, שנערכו כשנה לאחר חתימת ההסכם, ובהם נכתב כי המחיר שסוכם הוא 490,000 שקל.
איפה הטיוטה?
"הנתבעים לא הצליחו להוכיח בפניי שהתמורה בהסכם שבכתב היתה למראית עין, והגעתי למסקנה שמדובר בהסכם תקף לכל דבר וענין", קבע השופט דניאל קירס בסיומו של פסק הדין.
השופט ציין כי הנתבע לא הגיש העתק של אותה טיוטת הסכם שהסתמך עליה, וזאת על אף שלדבריו המסמך הופץ לכל אחד מששת אחיו ואחיותיו.
כמו כן, אחיותיו התנערו בעדותן מתצהיריהן ולא אישרו שסוכם עמן לערוך רישום פיקטיבי. אחת אמרה שלא ידעה, אחת שאינה זוכרת, ואחת טענה שלא קראה את ההסכם.
"לא נעלמה מהרהוריי האפשרות שמא האחיות הנוספות פחדו לאשר בעדותן בבית המשפט הסכמתן לרישום פיקטיבי של התמורה שמא יסתבכו בפלילים", ציין השופט. ואולם, הוא עדיין סבר כי בסופו של דבר גרסת הנתבעים לא הוכחה, כאמור.
נימוק נוסף שהכריע את הכף היה עדותו של עוה"ד שבזמנו החתים את הצדדים על המסמכים (ולא ייצג אותם בהליך הנוכחי). תחילה עוה"ד מסר שלא רק הנתבעים אלא גם המוכרים הסבירו לו כי הם כבר "קיבלו" את סכום המקדמה בסך של- 580,000 שקל, אלא שבשלב מאוחר יותר, עוה"ד "שינה אזימוט בהמשך עדותו ונסוג מטענה זו", כדברי השופט.
השופט הוסיף, בין היתר, כי הנתבעים לא הביאו חוות דעת מומחה על מנת להוכיח שחתימת האח התובע זויפה.
בסיכומו של דבר, השופט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעים לשלם לתובעים כ-300,000 שקל, כולל הוצאות משפט בסך 13,500 שקל.
- ב"כ התובעים: לא צוין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יורם ביטון, עו"ד אורטל טייכמן
* עורכת דין תמרה רפאלוב עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין