בימ"ש השלום בתל אביב הפך את החלטת משרד הביטחון, וקיבל את ערעורו של אדם שבשנות ה-80 חווה אירועים קשים בלבנון בעת שירותו בצה"ל, ומאז סובל מפוסט טראומה.
האיש התגייס לצנחנים ב-1987. הוא סיפר שחווה מספר אירועי דחק צבאיים טראומתיים ביותר במהלך שירותו בלבנון ובשטחים. המרכזי שבהם קרה כשנה אחרי הגיוס. בעודו שוהה במוצב בלבנון, ניסו כוחות "חיזבאללה" לכבוש את המוצב וירו עליו נשק קל ופגזים. בשלב מסוים רקטת RPG פגעה בתלולית עפר כמטר ליד. הוא נהדף ועף על האדמה.
לייעוץ לנכי צה"ל:
עורך דין נכי צה"ל
אחרי האירוע הוא לא דיבר ולא פנה לטיפול, אולם האירוע נחרט בזיכרונו והמשיך ללוות אותו. הוא סבל מקשיים נפשיים מסוגים שונים לאורך השנים, אך ההחמרה המשמעותית ביותר הגיעה בבוקר יום העצמאות של שנת 2010, כשהאיש צפה בסרט "בופור". היום הזה, לטענתו, פתח את "תיבת הפנדורה".
עוד שנה חלפה, המערער פנה ליחידה לטיפול בתגובות קרב, שם נקבע כי הוא סובל מפוסט-טראומה.
לפני שלוש שנים, דחה קצין התגמולים במשרד הביטחון את בקשתו להכיר בו כנכה. על החלטה זו הוא הגיש ערעור בבית משפט השלום בתל אביב.
הוא טען שהפרעת הפוסט טראומה נגרמה, או לפחות הוחמרה, בזמן ועקב שירותו הצבאי, שכן עד גיוסו לא סבל מכל בעיה נפשית.
מנגד, קצין התגמולים של משרד הביטחון – "המשיב" – טען שאין כל קשר בין מחלת המערער לבין שירותו הצבאי לפני 26 שנה, וכי מחלתו פרצה בעקבות שימוש בסמים.
לחלופין, טען המשיב, מחלתו של המערער נבעה מאו גורמים סביבתיים או גנטיים, שאינם קשורים לשירות הצבאי.
עוד טען המשיב כי במשך שנים שתק המערער לגבי הנושא ובכל מקרה, מצבו הנפשי אינו פוסט טראומתי.
התפרצה במלוא עוזה
השופט שי מזרחי ביצע עבודה יסודית. הוא סקר את מסלול חייו של המערער מאז שחרורו מצה"ל, פירט באריכות את שלל המסמכים הרפואיים, כולל חוות דעת משני הצדדים, ואף ניתח הגדרות שונות של "פוסט טראומה", הנקראת באנגלית PTSD.
בסיכומו של דבר, השופט קבע: "הגענו לכלל מסקנה כי המערער סובל מתסמונת דחק פוסט טראומתית הקשורה בשירותו הצבאי, אשר נתנה את אותותיה המינוריים כבר בעת שירותו הצבאי, עבור דרך חייו האזרחיים בסמוך ולאחר שחרורו מצה"ל וכלה בהתפרצותה במלוא עוזה בתר הצפייה בסרט 'בופור'".
המערער לא תפקד כאחד האדם אחרי שחרורו מצה"ל, ציין השופט. "הגם שלא נמצא אבחנה לתסמונת פוסט טראומתית הרשומה במסמכים הרפואיים, הרי שהדיווחים המועטים שיש בתיקו של המערער באותה תקופה מצביעים על התסמונת, גם אם באותה תקופה הייתה מוחלשת ונתנה אותותיה בדרכים אחרות".
השופט אף הבהיר כי בעוד שהמומחה מטעם המערער נכנס לעובי הקורה, מומחה המשיב נמנע מלעשות זאת והפנה לאבחנות של אחרים, ואף טעה כשקבע שהמערער לא הוגדר כסובל מפוסט טראומה על ידי היחידה לתגובות קרב.
בנוסף, השופט השתכנע כי השימוש של המערער בסמים ואלכוהול נבע מניסיונו להתמודד עם התסמונת, ולא להיפך כפי שנטען על ידי המשיב.
בתוך כך, ובניגוד לעמדת המשיב, השופט ציין שאבחונה של תסמונת פוסט טראומה אינה באה דווקא במקום מחלות נפש אחרות, אלא יכולה להתווסף אליהן.
לסיכום, השופט קבע כי המערער סובל מתסמונת דחק פוסט טראומתית הקשורה בשירותו הצבאי, ביטל את החלטת קצין התגמולים, והחליט שהעניין יוחזר לוועדה רפואית. המשיב חויב בהוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
* עורך דין שרון מאירי עוסק בייצוגי נכי צה"ל
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין