בני הזוג חתמו על הסכם אבל מצאו עצמם בבית המשפט כשנתיים לאחר מכן, משום שלא הצליחו להגיע להסכמות בנוגע לחלוקת כספים וחפצים. עמדת הבעל נדחתה בשתי ערכאות, אך אביו – שהלווה לבני הזוג לשעבר כספים – זכה לתיקון במחוזי.
הנישואים בין בני הזוג לא שרדו זמן רב וכעבור שלוש שנים עזב הבעל את הבית. במאי 2012 חתמו השניים – שהתחתנו בנישואים אזרחיים – על "הסכם התרת נישואין וממון", שאושר כפסק דין. בין היתר נקבע בו כי הדירה, שנרכשה בעיקר מכספי האישה, תימכר והכספים שיתקבלו ישמשו קודם לכיסוי החובות של בני הזוג. האישה גם תקבל 1.2 מיליון שקל כהחזר על השקעותיה, וכל סכום שיתקבל מעבר לכך יעבור לבעל.
זקוקות לעזרה בניסוח הסכם גירושים?
עורך דין גירושין
בחלוף זמן מה נחלקו בני הזוג לשעבר על פרשנות ההסכם. בנוסף, אבי הגבר גם הגיש תביעה להחזר הלוואות שהעניק לשניים ולבנה של האישה מזוגיות קודמת.
בינתיים, הדירה נמכרה, אלא שהמחיר שקיבלו עבורה בני הזוג לא הספיק להחזר מלוא ההשקעות של האישה.
בית המשפט לענייני משפחה החל לפיכך להכריע בתביעות השונות לנוכח המצב האמור והכריע לטובת האישה. כך, למשל, הוא דחה את דרישת הבעל לתשלום דמי שימוש בדירת המגורים בתקופה שעד מכירת הדירה. נקבע, כי בניגוד לטענתו שהדירה נמכרה באיחור בשל מחדלי האישה – העיכוב נבע משום שנדרש עבורה מחיר גבוה בהרבה מעל שוויה בשוק.
עוד נקבע שהבעל לא זכאי לדמי שימוש גם בפן המשפטי, משום שההסכם כלל לא התייחס לסוגיה זו. גם בקשת הבעל לקבל תשלום על שווי חפציו האישיים נדחתה. הבעל טען שהאישה לא החזירה לו אותם, אלא שבבית המשפט הוכח כי כבר בבוקר שלמחרת העזיבה הוא לקח חפצים רבים. באשר ליתר, נקבע שהוא זה שלא דרש אותם לאורך זמן.
ואולם, תביעת אבי הגבר התקבלה בחלקה ונקבע שבני הזוג קיבלו ממנו 31 אלף דולר שכעקרון היה עליהם להחזיר לו שווה בשווה. אלא שבפועל – לא נותרו כספים ממכירת הדירה – ומאחר שלא מדובר בחוב ממשי כמו משכנתא אלא במתנה לקרובים – האישה לא חייבת לו מאום.
הבעל ואביו ערערו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הבעל יצא כנגד דחיית תביעותיו, ואילו אביו טען כי בית המשפט לא התחשב בכך שבנוסף לכסף שהלווה לבני הזוג הוא הלווה גם 4,500 דולר לבנה של האישה. בנוסף ביקש האב לראות בהלוואתו כחוב בעל עדיפות ולחייב את האישה לשלם את חלקה, ואף התלונן על חיובו בהוצאות אף שטענתו העיקרית התקבלה.
חובות יש להחזיר
סגן הנשיא השופט ישעיהו שנלר סרב להתערב בקביעות הנוגעות לתביעות הבעל, שנדחו מטעמים ראויים, מפורטים ומנומקים, אך לא כך באשר לתביעת אביו: השופט מצא כי האישה לבדה צריכה להחזיר לו את הכספים שהלווה לבנה – שכלל לא נחשב ל"קרוב" שלו – והוכחו במסמכים בנקאיים.
באשר לגורל ההלוואה שהעניק לבני הזוג, פסק השופט שגם אם ניתנה כסיוע, מדובר בחוב שיש להחזירו ככל חוב אחר. בנוסף, הסכים השופט שלא היה מקום לחייב את האב בהוצאות.
בסופו של דבר האישה חויבה לשלם לאבי הבעל 20 אלף דולר והחיוב בהוצאות בוטל. השופטים ד"ר קובי ורדי (סגן נשיא) וחגי ברנר הסכימו עם פסק הדין.
לנוכח התוצאה והביקורת שמתח בית המשפט על הלשון המשתלחת בה נקטה עורכת הדין של המערערים – לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המערערים: עו"ד ז'אנה סוסנה, עו"ד אפרה מור
- ב"כ המשיבה: עו"ד שמעון גנון
* עו"ד אברהם הופרט עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין