בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שבנה של המנוחה נטל את דירתה וכספים מחשבונה, בניגוד לכוונת אמו לדאוג גם לרווחת ילדיו של בנה השני, שנותרו יתומים לאחר מותו.
סיפורינו מתחיל באישה שהלכה לעולמה ב-2008. בצוואתה הורישה המנוחה את עיזבונה לבנה ולנכדיה. הנכדים הם ילדיו של בן המנוחה שנפטר כשהמנוחה היתה בחיים. אחרי שהמנוחה נפטרה גילו הנכדים שכלל לא נותרו נכסים לחלוקה למרות שבצוואה נכתב שעיזבונה יחולק שווה בשווה בינם לבין דודם – בנה השני.
צריכים לממש צוואה?
פנו ל- עורך דין צוואות
בנובמבר 2009 הגישו הנכדים תביעה לבית המשפט נגד הדוד שלהם. לטענתם הוא ניכס לעצמו את כל רכושה של המנוחה כולל זכויותיה בדירה ברמת גן, ויתרה מכך, אף הותיר יתרת חוב בחשבונה.
ראשית, הם ביקשו לבטל את הסכם המתנה עליו חתמה המנוחה להעברת הזכויות בדירתה לדוד. זכויות שהועברו בנובמבר 2004 בזמן שהמנוחה גרה בדיור מוגן.
שנית, הם ביקשו לחייב את הדוד להשיב להם מחצית ממיליון השקלים שנטל מחשבון הבנק של המנוחה לפני שנפטרה. לטענתם חצי מיליון שקל נלקחו על ידו שלא כדין כי הם מגיעים להם מכח הצוואה.
שלישית, ביקשו שהדוד ישיב תכשיטים ומיטלטלין שלקח מהמנוחה ושייועדו להם בצוואה.
הדוד טען שהמנוחה היא שרצתה להעביר אליו את הזכויות בנכס במתנה, והיא ביקשה ממנו לפנות לעורך דין לטפל בעניין. כן טען שהוא לא נטל תכשיטים או מיטלטלין.
לנכדים מגיע חצי
השופט יהושע גייפמן הסכים עם הנכדים. הוא קבע שיש להשיב את הזכויות בדירה שיירשמו על שמה של המנוחה, ויחולקו לאחר מכן לפי הצוואה. להבנתו, המנוחה דאגה לשלום התובעים שנותרו יתומים מאביהם בגיל צעיר, ולא סביר שהיא התכוונה לקפח אותם ולהעביר את כל רכושה לנתבע ובכך להותיר את צוואתה ריקה מתוכן.
יתרה מכך, חשב השופט, לא סביר שהמנוחה התכוונה לוותר על מקור הכנסה שמאפשר לה לממן את עלות הדיור המוגן בו גרה, במיוחד מאחר שחלתה באלצהיימר ב-2001 וידעה שמצבה הולך להידרדר.
עוד קבע השופט שהנתבע יזם את עריכת הסכמי המתנה ללא ידיעתה. הוא התבסס על כך שעורך הדין שערך את מסמכי המתנה לא נפגש עם המנוחה לפני עריכתם, וכשהחתים אותה עליהם, היה צריך להסביר לה שכדאי לה להעביר את הזכויות בדירה על שם הנתבע, כדי שתזכה לסיוע במימון ממשרד הבריאות אם היא תהפוך לסיעודית. דברים אלו, לדעת השופט מעידים על כך שלא היתה למנוחה כוונה להעביר לנתבע את הדירה במתנה.
בנוגע לזכאות התובעים להחזר בעבור הכספים שהיו בחשבון המנוחה, קבע השופט גייפמן שהנתבע צורף לחשבון רק בשביל לסייע למנוחה עקב גילה ומחלתה. ההחזר חושב בהפחתת הוצאות הטיפול במנוחה כולל הדיור המוגן.
השופט דחה את טענת התובעים הנוגעת לפריטים שהורישה להם המנוחה בצוואה, מכיוון שלא הוכח שהתובע נטל אותם.
לבסוף קבע השופט כי הנתבע ישלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד רמי בז'ה
- ב"כ הנתבע: עו"ד רותם שור
* עו"ד יסמין בן דוד עוסקת בדיני משפחה, ירושות וצוואות.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין