הסב מכר את דירתו שבראשל"צ בסמוך למותו לפני כתשע שנים. נכדתו, המתגוררת בה, דרשה לבטל את הסכם המכר בטענה שהוא פסול ונחתם כשסבה כבר היה דמנטי. אלא שהיורש האמיתי של המנוח הוא אביה ואילו היא הציגה את עצמה כ"יורשת עתידית" בלבד. אז מה יעלה בגורל התביעה?
הסב היה בעלים של דירה בראשון לציון ומכר אותה לפני כתשע שנים לרוכש, שהעביר אותה לאחר מכן לרוכש אחר. הסב ואשתו המשיכו לגור בדירה תמורת שכירות, בשלב מסוים הסב נפטר ואשתו הלכה לעולמה כמה שנים לאחריו. ב-2012, עם פטירת האישה, נכנסה נכדתה היחידה לגור בה כשאביה שילם את דמי השכירות.
זקןקים לייעוץ בענייני מקרקעין?
פנו לעורך דין מקרקעין
כעבור שלוש שנים, הנכדה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בלוד נגד שני הרוכשים של הדירה (הראשון והשני) במטרה לקבל סעד הצהרתי, לפיו אין ולא הייתה להם כל זכות בדירה.
לטענתה, הרוכש הראשון ניצל את סבה המנוח - שסבל מדמנציה בערוב ימיו – וגרם לו לחתום על הסכם המכר. לכן, טענה כי מדובר בהסכם פסול שאינו בעל תוקף מחייב, וכתוצאה ישירה מכך, גם העברת הדירה למוכר השני צריכה להתבטל.
בעל הדירה הנוכחי דרש בתגובה למחוק את התביעה, בטענה שבינו לבין התובעת אין יריבות משפטית כלשהי.
לדבריו, היורש החוקי של המנוח הוא בכלל אביה של התובעת, שלדבריו מנוע אף הוא להתכחש לזכויותיו בנכס, שכן הוא משלם לו דמי שכירות בהתאם להסכם עליו חתמו עוד לפני כשבע שנים.
בתגובה, טענה התובעת כי אביה חשש להגיש את התביעה והיא החליטה להגיש אותה בתור היורשת העתידית הבלעדית של עזבון סבה והמייצגת שלו, ומכיוון שבפועל, היא זו שמחזיקה בנכס.
עיזבון לא יכול לתבוע
"נקודת המוצא הינה שאין לחסום את דרכו של בעל דין בשערי בית המשפט, אלא במקרים חריגים", כתבה השופטת הלית סילש. אלא שבמקרה זה לא ניתן לאפשר לתובעת להמשיך בתביעה, כיוון שאינה בעלת הדין הראויה לניהול ההליך המשפטי הזה.
השופטת הבהירה שהתובעת אינה יכולה לטעון שהיא מייצגת את עיזבון הסב המנוח, שכן עיזבון אינו אישיות משפטית היכולה לתבוע או להיתבע, מה גם שכבר ניתן צו ירושה, שלפיו אביה - ולא היא - הוא היורש היחיד של המנוח.
משכך, היה על התובעת, לכל הפחות, להגיש הרשאה כלשהי מטעם אביה להגיש תביעה בשמו או עבורו.
השופטת גם דחתה את טענת התובעת, לפיה יש לראות בה כ"יורשת עתידית" של הנכס, שכן לא ניתן לדעת אם אביה יוריש לה אותו בכלל.
בנוסף, השופטת הבהירה כי מגורי התובעת בדירה כלל לא רלוונטיים, וכלשונה: "עצם החזקה בנכס אינה מקנה לתובעת זכות לעתור לקבלת הסעד ההצהרתי לו היא עותרת בתיק זה".
לפיכך, קבעה השופטת, גם אם טענותיה לגופו של עניין נכונות, בהעדר יריבות משפטית בינה לבין הנתבעים, התובעת אינה רשאית לעתור לביטול ההסכמים עמם.
השופטת הורתה לפיכך על מחיקת התביעה, וחייבה את התובעת לשלם לבעל הדירה הוצאות משפט בסך 4,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכת דין חנה אפרת קומט עוסקת במקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין