בדרך כלל כאשר נאשם נמצא לא כשיר לעמוד לדין, ההליך נפסק ועשוי להתחדש כשהוא חוזר לאיתנו. לפני מספר ימים, השופטת נעה תבור החליטה לזכות נאשם כבר בדיון המעצר, וקבעה כי בתנאים מסוימים זוהי התוצאה הראויה.
החוק והמשפט הבדילו בין אי כשירות דיונית, כלומר מצב שבו הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, להבין את ההליך המתנהל נגדו ולהתגונן כראוי, לבין אי כשירות מהותית, שפירושה שבזמן האירוע עצמו, הנאשם היה במצב נפשי שפוטר אותו מאחריות פלילית.
לשאלות במשפט פלילי:
כנסו לפורום פלילי
האבחנה רלוונטית בעיקר לתוצאות ההליך. אם נקבע שנאשם אינו כשיר לעמוד לדין, התוצאה היא שההליך נפסק, שאלת האשמה שלו לא מתבררת, וביהמ"ש מחליט על דרך טיפול. אולם אם וכאשר מצבו של הנאשם משתפר, ההליך יחודש נגדו.
לעומת זאת, אי כשירות מהותית פירושה שהנאשם פטור מאשמה בשל מצבו הנפשי בזמן ביצוע העבירה. במקרה כזה הנאשם מזוכה וההליך מסתיים.
לפני מספר ימים הוגש כתב אישום שבו יוחסו לנאשם עבירות של התפרצות לעסק והיזק לרכוש, לאחר שהגיע לגן ילדים בתל אביב, שבר את מנעול הדלת הראשית, ונכנס אליו.
כמה ימים לאחר מכן האיש הופנה לבדיקה אצל פסיכיאטר, שקבע כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין, הן דיונית והן מהותית.
כבר בדיון להארכת מעצר, בטרם ניגש ביהמ"ש לדיון באירוע עצמו, שני הצדדים הצהירו שכל קביעות הפסיכיאטר מקובלות עליהם. אלא שהמדינה ביקשה להפסיק את ההליכים ולתת צו אשפוז, ואילו הסנגור ביקש לא רק להפסיק את ההליכים, אלא לעבור לדון בתיק עצמו ולזכות את הנאשם כבר בשלב זה.
בנוסף, הסנגור הצהיר כי הנאשם אכן ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, וציין כי במידה שבית המשפט ייעתר לבקשתו, הוא לא יתנגד לקביעת דרכי טיפול.
טעמים מוסריים ומעשיים
במהלך חדשני, כבר בדיון זה, החליטה השופטת נעה תבור לזכות את הנאשם.
השופטת סקרה את פסיקת ביהמ"ש העליון בנושא, והסבירה כי לכאורה יש רק להפסיק את ההליכים, מבלי לזכות את הנאשם. אולם לגישתה, תוצאה כזו מעוררת קושי.
"אין זה סביר שהתביעה תגיש מחדש את כתב אישום כשבידיה חוות דעת הקובעת שהנאשם לא כשיר מהותית וכאשר גם התביעה אינה חולקת על האמור בחוות הדעת. משמעות הגשה מחדש של אישום כזה היא זיכוי והסבירות שכתב אישום כזה יוגש מחדש היא אפסית. כך יישאר מצב שבו יוותר רישום כנגד הנאשם בדמות הפסקת הליכים ולא זיכוי, באופן שפוגע בזכויותיו של הנאשם מטעמים 'מוסריים, משפטיים ומעשיים' כפי שמצא בית המשפט העליון בהלכת וחנון", כתבה השופטת.
השופטת הבהירה כי כשהסנגור מצהיר כי המעשים המיוחסים לנאשם אכן בוצעו והוא אינו מתנגד לקביעת דרכי טיפול, וכשאין מחלוקת שהנאשם חולה נפש והמדינה אינה חולקת על חוות הדעת הפסיכיאטרית, כך שלא נדרשות ראיות, חקירות או עדויות נוספות, הרי שיש לביהמ"ש את הכלים להכריע. לכן אין טעם לטלטל את הנאשם לביהמ"ש עוד פעם, ובכך גם להגביר את העומס על המערכת.
לפיכך, סיכמה השופטת, ייתכנו מקרים, שבהם תוך כדי הליך המעצר, ראוי כי בית המשפט יורה על זיכויו של נאשם.
בהתאם, השופטת קבעה כי בהסכמת הסנגור נעשה בירור לגבי אשמת הנאשם, והורתה על זיכוי וצו אשפוז. הנאשם יאושפז במקום עליו יורה הפסיכיאטר המחוזי.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
* עו"ד רונן בנדל עוסק במשפט פלילי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין