בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המוכרות במלואן. נקבע כי המתווכים רכשו את הדירה במחיר מופחת תוך כוונה למכור אותה תוך זמן קצר במחיר השוק, ולהפיק רווח נאה על חשבון המוכרות.
בפברואר 2009 פנתה אישה למשרד התיווך "צמרת הכרמל" כדי שתמכור דירה בחיפה שייכת לה ולבתה. היא ביקשה עבור הדירה 220 אלף דולר, אולם החברה מצאה קונה רק ב-180 אלף. למרות חוסר שביעות רצונן של המוכרות מהמחיר הנמוך, הן הסכימו לעסקה, וכעבור חודש נחתם הסכם המכר.
לייעוץ בענייני חוזים
פנו ל- עורך דין חוזים
שלושה וחצי חודשים עברו, ואז השתיים גילו כי הדירה נמכרה לבתו של המתווך ברווח של 395 אלף שקל. מתוסכלות מהמהלך הן הגישו תביעה בבית משפט השלום בנצרת נגד חברת התיווך, המתווך ובתו שלטענתן הדירה נרכשה על שמה תחילה ואז נמכרה ברווח.
לטענתן הנתבעים הפרו את חובת הנאמנות המוטלת עליהם כמתווכים ועשו יד אחת כדי לרמות אותן ולגרום להן למכור את הדירה במחיר זול. הן ביקשו לפיכך לקבל את הרווח שנוצר מהמכירה.
בזמן ההליכים נפטרה האם והבת המשיכה את ההליך גם בשם העיזבון. ביהמ"ש קיבל את התביעה בחלקה אך הטיל אחריות רק על החברה. בתוך כך קיבל ביהמ"ש את טענת המתווך, כי מאחר שאין לו רישיון תיווך לא חלה עליו אחריות.
עוד נקבע שהבת לא חתמה על הסכם התיווך ולכן היא אינה "לקוח", כך שרק המנוחה זכאית לפיצוי, שהועמד על 300 אלף שקל בלבד. ביהמ"ש נימק כי פסק סכום נמוך בגלל גורמים נוספים שהיו יכולים להשפיע על המכירה וגם כי המנוחה הסכימה למכור אותה במחיר הנמוך מהשווי שלה.
כל הצדדים ערערו על פסק הדין.
הבת טענה שביהמ"ש שגה כשפטר את המתווך ובתו מכל אחריות לנזק, מאחר שהיו חלק מהקנוניה. היא גם טענה שהקביעה כי אינה "לקוחה" שגויה, משום שהמתווכים תיווכו במכירת הדירה שהייתה שייכת גם לה.
החברה טענה שמעולם לא הסתירה את העובדה כי הרוכשת היא בתו של המתווך, והדירה נמכרה לה מכיוון שאף רוכש אחר לא היה מעוניין בדירה המוזנחת שהמיקום שלה גרוע.
לחלופין טענה החברה שהנזק המקסימאלי שנגרם למערערות עומד על 168 אלף שקל, מכיוון שהמנוחה הייתה לחוצה למכור את הדירה גם במחיר מופחת.
המתווך ובתו צידדו בקביעת ביהמ"ש שהסיר מהם אחריות.
חובת הגינות
השופט הבכיר ואב"ד זיאד הווארי והשופטים ערפאת טאהא ואסתר הלמן קיבלו את טענות הבת.
הם סברו שגם על המתווך צריך להטיל אחריות משום שבפועל נהג כמתווך. השופטים הסכימו שבת המנוחה היא "לקוח" בדיוק כמו אמה, משום שהסכם המכר נגע גם לזכויותיה בדירה, וגם היא נשאה בתשלום דמי התיווך עבור העסקה.
השופטים הדגישו כי על מתווכים חלה חובת הגינות ונאמנות לגלות כל מידע שעשוי להיות רלוונטי לעסקה, כמו גם על כל עניין אישי שיש להם בעסקה, ובכך הפרו החברה והמתווך את חובתם לגלות למערערות שרוכשת הדירה היא בתו של המתווך שעובד בחברה.
מארג הראיות, קבעו השופטים, מוביל למסקנה שהחברה והמתווך פעלו בקנוניה ומרמה במטרה לרכוש את הדירה במחיר מופחת ולמכור אותה תוך זמן קצר במחיר המתקרב לשווייה האמיתי בשוק. עם זאת, גם הפעם סברו השופטים שבתו של המתווך לא הייתה מעורבת בקנוניה.
לבסוף פסקו השופטים כי החברה והמתווך יחזירו את מה שהרוויחו, סכום שהועמד על 443,133 שקל. לכך יצורפו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 55 אלף שקל.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד רוית חן-שגן עוסקת בדיני חוזים ומסחר ובדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין