זכיינית של סניף "קפה קפה" בהרצליה לא עמדה בתשלומי השכירות הגבוהים לבעלות הנכס ואיתרה שוכר חלופי, אולם המשכירות התעקשו על סכום גבוה ביותר, ובמקום להתפשר הגישו תביעה גדולה בבית משפט. התוצאה – יזכו בפיצוי נמוך בהרבה כיוון שפעלו בחוסר תום לב.
בשנת 2009 נחתם הסכם שכירות למשך כשמונה שנים, להפעלת סניף "קפה קפה" בהרצליה. מצד אחד משכירות הנכס (שתי חברות נכסים), ומצד שני רשת "קפה קפה" וזכיינית בשם חברת "שלומית", שבינה לבין הרשת נחתם הסכם זיכיון.
לייעוץ בענייני שכירות:
עורך דין דיני מקרקעין
לפי ההסכם, סכום השכירות היה 29,500 שקל לחודש. הזכיינית-השוכרת התקשתה לעמוד בשכירות זו, אולם המשכירות לא הסכימו להתגמש ולהפחית את הסכום.
בשלב מסוים הצליחה השוכרת לאתר אדם אחר שהיה מוכן לשכור את הנכס ב-27,000 שקל לחודש ולהתקדם לעבר הסכם חדש, אולם המשכירות נותרו בשלהן, ולא הסכימו להפחית שקל אחד, וזאת למרות העובדה שככל הנראה השכירות לא תאמה את מצב השוק באותה תקופה, כך לפי מתווכים שהעידו מאוחר יותר בבית המשפט.
בתחילת שנת 2012 עזבה הזכיינית את הנכס, הפסיקה להפעיל את בית הקפה והשאירה מאחוריה את הנכס עם כל הציוד והחפצים שהיו בו.
התובעות הודיעו לקפה קפה ולזכיינית על ביטול ההסכם עקב הפרות יסודיות, ודרשו מהן שלא להתקרב למקום. בנוסף, הן הגישו תביעה להחזרים ופיצויים בבימ"ש השלום בתל אביב.
סכום התביעה היה גבוה – למעלה מ-1.5 מיליון שקל. סכום שהורכב, בין היתר, מהפרשי דמי שכירות בסך של כחצי מיליון שקל, כולל ריבית פיגורים.
יתר הסכום, ברובו, היה תביעה ל"פיצויי קיום", כלומר תשלומי שכירות עתידיים, להם ציפו ועליהם הסתמכו התובעות עד סוף החוזה ב-2017.
סיכלו את האפשרות
השופט עודד מאור אמנם קיבל את התביעה, אך באופן חלקי ביותר. השופט הבהיר כי התובעות זכאיות לפיצוי בגין הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת ההסכם, אולם בכפוף לחובת "הקטנת הנזק", כלומר בכפוף לחובתן של התובעות לעשות הכל על מנת להפחית את הנזקים הצפויים מההפרה.
אלא שהשופט השתכנע שהתובעות לא עשו זאת. "כפי שעלה מהראיות, עולה שהתובעות בחרו, כבר משלב מאוד מוקדם, ואפילו עוד בטרם נטישת שלומית את הנכס, שלא לאפשר כניסת שוכר חלופי, שלא יעמוד במלוא דמי השכירות הקבועים בהסכם שלומית".
במקום לנסות להפחית את הנזק, הסביר השופט, התובעות פעלו בחוסר תום לב כשהתעקשו ולא הסכימו להתפשר, ולמעשה סיכלו את כניסתו של שוכר חלופי שהציע סכום סביר. אילו השוכר היה נכנס, התביעה הייתה עומדת לכל היותר על ההפרש שבין דמי השכירות ששולמו בפועל לבין דמי השכירות שננקבו בהסכם. משכך, יש להפחית את הסכום שנתבע לשווי ההפרש.
השופט אף התרשם כי בניגוד לתובעות, הנתבעות פעלו בתום לב על מנת למנוע את קריסתה של הזכיינית, ובשלב מאוחר יותר גם למצוא שוכר חלופי ולהקטין את הנזקים, אולם ניסיונותיהן נתקלו בחומה בצורה.
לאחר שניתח את המספרים, השופט קבע בסופו של דבר כי התובעים זכאים לדמי שכירות פוטנציאליים עבור 70 חודשים בקיזוז השכירות שהייתה יכולה להתקבל מהשוכר החלופי. בהתאם, השופט הורה לנתבעים לשלם לתובעים כ-327,000 שקל.
לנוכח התוצאה, והפער שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק, השופט לא חייב אף צד בהוצאות משפט.
* עורך דין מנחם מאנדל עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין