במקום לפטר, המעסיק בודד את העובדת בחדר עם חלון זכוכית, בלי תעסוקה ובמעקב צמוד. שופטת בית הדין לעבודה בתל-אביב: "התובעת נדרשה לדווח על כל יציאה, לרבות לחדר השירותים, משל הייתה תלמידת בית ספר יסודי הנדרשת לאישור המורה".
במשך כארבע שנים, עד שנת 2013, עבדה האישה בחברה שעוסקת בסריקת מסמכים ומחשוב מאגרי מידע עבור חברות שונות. עבודתה כללה סריקות ומיון מסמכים, והרכבת תיקיות.
לשאלות על דיני עבודה:
פורום דיני עבודה
לאחר סיום עבודתה הגישה העובדת בבית הדין לעבודה בתל-אביב, תביעה לפיצויים בגין עוגמת נפש וכן זכויות סוציאליות שלטענתה שולמה לה בחסר.
היא סיפרה, בין השאר, כי בתקופה האחרונה של עבודתה, במשך שבועות רבים היא אולצה לשבת לבד בחדר ריק, וללא תעסוקה. ואם זה לא מספיק, בחדר היה חלון זכוכית, כך שמנהל החברה יכול היה לעקוב אחרי תנועותיה כאוות נפשו, ואף דרש ממנה לדווח על כל יציאה מהחדר, כולל לשירותים.
לטענתה, היא זכאית לפיצויים בגין התעמרות בעבודה, שכן הנתבעת נהגה בה בדרך פסולה, בזלזול משפיל ופוגעני, שכלל גם הטחת האשמות שווא וניסיונות לפגוע בזכויותיה.
בנוסף, היא טענה שפוטרה ללא שימוע כדין.
הנתבעת הציגה גרסה אחרת. לטענתה, התובעת הפרה את חובותיה כעובדת, עסקה בענייניה הפרטיים, שוחחה ארוכות בטלפון, דיווחה על שעות שלא שיקפו את עבודתה בפועל ואף התגלתה כאדם הנוטה לסכסוכים.
עוד נטען כי התובעת לא הייתה "כלואה", אלא הועברה לחדר מרוהט ונעים, עקב עוינות שגילתה כלפיה חברה לעבודה. בנוסף, הנתבעת טענה שהתובעת לא נדרשה לקבל אישור על כל יציאה, אלא רק ליידע את המנהל.
בנוגע לזכות לשימוע, נטען בין השאר כי היות שהצדדים ניהלו משא ומתן ממושך, כל צד היה מודע לטענות משנהו. לכן התובעת למעשה ויתרה על זכותה לשימוע, ופוטרה כדין.
כאילו הייתה חפץ
השופטת חופית גרשון-יזרעאלי השתכנעה כי התובעת אכן "זכתה" ליחס משפיל ומבזה.
"בפרט אמורים הדברים בכך שהתובעת נדרשה לשהות ימים ארוכים לבדה, בחדר ריק מציוד עבודה, ללא מעש, במעקב צמוד. התובעת נדרשה לדווח על כל יציאה, לרבות לחדר השירותים, משל הייתה תלמידת בית ספר יסודי הנדרשת לאישור המורה. ויודגש, כי המדובר בתקופה שארכה כחודשיים וחצי, ולא בימים ספורים בלבד", כתבה השופטת.
הנתבעת נהגה בתובעת כאילו הייתה חפץ, המונח בפינה נסתרת עד שתתקבל ההחלטה מה לעשות עמו, המשיכה השופטת.
בנושא השימוע, השופטת דחתה את הטענה שלפיה התובעת כאילו מיצתה את זכותה לשימוע במסגרת הליכי המשא ומתן בין הצדדים.
"לתובעת לא ניתנה הודעה מסודרת ממעסיקתה בדבר הכוונה לפטרה, ולא פורטו לפניה העילות לפיטורים. למותר לציין, כי טענותיה של התובעת ביחס לכוונה לפטרה כלל לא נשמעו ולפיכך לא נשקלו", הבהירה השופטת.
משכך, בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי הנתבעת תשלם לתובעת 30,000 שקל פיצויים על עוגמת נפש, וכן כ-15,500 שקל פיצויים בגין פגמים בהליכי השימוע והפרש פיצויי פיטורים בסך 2,016 שקל. כמו כן, הנתבעת חויבה בשכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד נוסינוב-מטלון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שרית ויור
* עורך דין צבי הלפגוט ממשרד עורכי דין הלפגוט-אדרי עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין