שני הצעירים, שהכירו במהלך אשפוזם בבית חולים פסיכיאטרי, טענו להתרשלות בית החולים בכך שלא מנע מהם לקיים יחסי מין ולהביא ילד בעל כורחם. בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בפיקוח על התובעים ובכל מקרה, אין כל בסיס לפסוק פיצוי בגין לידת ילד בריא.
במהלך 2007 אושפזו התובעים בכפייה במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי במרכז הארץ בשל התקפים פסיכוטיים קשים. התובע כבר שהה במחלקה כארבעה חודשים כאשר התובעת הגיעה אליה, והוא הועבר למחלקה הפתוחה זמן קצר לאחר מכן, כך שבסך הכל הם שהו יחד ארבעה ימים.
לייעוץ בתחום
פנו לעורך דין רשלנות רפואית
התובעים טענו כי במהלך אותם ארבעה ימים הם קיימו יחסי מין מספר פעמים וכתוצאה מהם הרתה התובעת ונולד להם ילד. לטענתם, הצוות הרפואי התרשל בכך שלא פיקח עליהם ולא מנע מהם לקיים יחסי מין. לדבריהם, בשל מצבם הנפשי הקשה ותפיסת המציאות הלקויה הם לא היו מסוגלים לתת הסכמה של ממש ליחסי המין ולכן יש לראות בהם כמי שעברו אונס. עוד טענו כי היה על בית החולים להטיל פיקוח מוגבר לאור נטייתה של התובעת לקיים יחסי מין עם גברים בתקופות אשפוזה. התובעים תבעו פיצוי בגין הוצאות גידול הילד עד גיל 21, פיצוי על כאב וסבל וכן פיצוי לתובעת על הריונה. עוד דרשו התובעים פיצוי על פגיעה באוטונומיה.
המדינה שנתבעה כבעלת בית החולים, טענה כי הסבירות שהיחסים קוימו במחלקה הסגורה אפסית שכן התובעים שהו בה יחד רק ארבעה ימים, מתוכם יום אחד התובעת היתה קשורה. הנתבעת הוסיפה כי גם אם יוכח שהיחסים קוימו במחלקה, לא היתה התרשלות מצד בית החולים שכן במחלקה ישנו פיקוח מתמיד ולא ניתן להפעיל פיקוח אישי רציף עקב היעדר תקציב ובשל זכותם של המטופלים לפרטיות ולכבוד. הנתבעת טענה כי טענת האונס אבסורדית, ומכל מקום, המדיניות האוסרת קיום יחסים בין מטופלים הובהרה לתובעים והם עברו על הכללים.
מינימאלי וקצר
השופט עדי זרנקין מבית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי ככל הנראה יחסי המין קוימו בשירותים, ומשכך, לא ניתן לקבוע כי בית החולים התרשל בכך שלא מנע אותם. "הפיקוח בבית החולים הוא תוצאה של איזון בין צרכי ההגנה על שלומם של המטופלים לבין הזכות לפרטיות ולכבוד... נקיטה בצעדי פיקוח פולשניים יותר, כגון ליווי כל מטופל לשירותים, או הצבת מצלמות במחלקות ובחדרים, לא רק שאינה רצויה, היא אף אינה מעשית", כתב השופט.
השופט התרשם כי היתה הסכמה בין התובעים לקיום יחסי מין וכי נוצר ביניהם קשר אינטימי, אף אם מינימאלי וקצר. כמו כן, התובעת העידה כי היא שמחה שלא עשתה הפלה כי הילד "מדהים". השופט הבהיר כי עילת "הריון בעוולה" מכוונת למקרים בהם ההורים לא רצו בהריון וזה אינו המקרה.
במקרים בהם נולד ילד בריא המסב אושר להוריו – עצם חייו אינם נזק שיש לפצות עליו, הוסיף השופט. יתר על כן, התובעים לא הוכיחו מהם עלויות גידול הילד בפועל. השופט דחה גם את הטענה לפגיעה באוטונומיה שכן פגיעה כזו הוכרה רק כאשר דובר על הפרת החובה לקבל הסכמה של חולה לפני טיפול רפואי. כמו כן, לא הוכח שבית החולים פגע בכבוד או בפרטיות של התובעים.
לפיכך דחה השופט את התביעה. בנסיבות העניין לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעים: עו"ד איאד מטאנס
- ב"כ הנתבעת: עו"ד תמר בראל - פרקליטות מחוז חיפה
* עורך דין שי פויירינג עוסק ברשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין