המועדון קיבל היתר בניה לשפר את הנגישות לטובת פגועי הנפש, אולם הוועדה המקומית לתכנון ובניה בחדרה התחרטה בשל "ההתנגדויות הרבות", וביקשה לדון בו מחדש. עתירה על ההחלטה התקבלה בבית המשפט המחוזי, שסבר שאינטרס ההסתמכות עולה על האינטרס הציבורי.
ביוני 2015 ביקשה חברת "גשר לקהילה תעסוקה", המעניקה שירותי שיקום בקהילה לפגועי נפש, לקבל היתר בניה בנכס בו החזיקה בחדרה. החברה פנתה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר, שיתיר לה לבנות מעלית פנימית, רמפה, שירותי נכים, לבצע שינויי פנים, ועוד. מטרת הבקשה הייתה לשפר את הנגישות ואת הנכס לטובת פגועי הנפש ולרווחתם.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין תכנון ובניה
הוועדה המקומית נמנעה מלדון בבקשה, ומשלא הכריעה בה בתוך שלושה חודשים, היא למעשה נדחתה. ובכל זאת, באוקטובר 2015 קיימה מליאת הוועדה המקומית דיון בבקשה, והחליטה להעניק את היתר הבניה, תוך דחיית ההתנגדויות הרבות שהוגשו לה. אולם עשרה ימים לאחר מכן, החליט יו"ר הוועדה (הוא ראש עיריית חדרה – צבי גנדלמן) לדון מחדש בבקשה להיתר, בשל "ריבוי כמות המתנגדים לבקשה".
מתוסכלת מההחלטה ומבולבלת מחוסר העקביות, הגישה החברה, עוד באותו החודש, עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. לטענתה, ההחלטה ניתנה בניגוד לדין, היא מבטאת שיקולים פסולים ושימוש לרעה בכוח. היא הוסיפה כי היא קיבלה את היתרי הבנייה לאחר ששמעה התנגדויות רבות ולמרות זאת, ולכן הנימוק לקיום דיון חוזר הוא נימוק סרק, ואין מקום לקיימו.
הוועדה המקומית טענה שיש לה סמכות לקיים דיון חוזר בהחלטותיה, ולשנות אותן במידה הצורך גם ללא שינוי נסיבות. בעניין המסוים הזה טענה, ריבוי ההתנגדויות מעיד על אינטרס ציבורי, ויש לשמוע את כל המתנגדים. עוד הוסיפה הוועדה כי לא נהוג שבית המשפט יחליף את שיקול הדעת של הרשות המנהלית.
פגיעה ביציבות
השופטת יעל וילנר קיבלה את העתירה. היא אמנם הסכימה שלוועדה המקומית יש סמכות לדון מחדש בהחלטותיה, אולם לא במקרים כמו זה.
השופטת הסבירה כי החלטת הוועדה לקיים דיון מחדש ללא נימוק כבד משקל, מעבר ל"ריבוי התנגדויות", אינו מספק. נימוק ריבוי ההתנגדויות עמד מלכתחילה בבסיס ההחלטה לקיים את הדיון בנושא במליאה של הוועדה המקומית, למרות שהסמכות לכך הייתה בידי רשות הרישוי.
יתרה מכך, הוועדה דנה בכל ההתנגדויות, התייחסה לתוכן שלהן ודחתה כל אחת מהן באופן ענייני, לכן החלטת יו"ר הוועדה לדון בה מחדש תמוהה.
כתוצאה מכך שוכנעה השופטת וילנר כי במקרה זה יש להעדיף את אינטרס ההסתמכות של החברה ואת ערך היציבות, על פני האינטרס הציבורי. השופטת גם מתחה ביקורת כללית כי "מתן לגיטימציה לרשויות התכנון לשוב ולעיין מחדש בהחלטותיהן בכל עת, ללא כל נימוק ממשי הנראה לעין, עלול להביא – מעבר לפגיעה בערך היציבות ובאינטרס ההסתמכות של הפרט - גם להתנהלות שרירותית וזרה שאינה מתיישבת עם כללי מנהל תקין".
בסיום פסק הדין הדגישה השופטת את העובדה כי במקרה זה מדובר באוכלוסיית פגועי הנפש, שהם בשר מבשרנו וחלק בלתי נפרד מהחברה, ולכן יש לדאוג לשלב אותם בכל תחומי החיים, תכלית שהיתר הבנייה יסייע להגשים.
העתירה התקבלה כאמור, והחלטת הוועדה לקיים דיון חוזר בוטלה, כך שהיתרי הבנייה יוותרו על כנם. הוועדה תשלם לחברה הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- ב"כ העותרות: עו"ד א' סגל-גבסי
- ב"כ המשיבים: עו"ד מ' ברנע
* עורך דין שמעון בן ישי עוסק בתכנון ובניה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין