המורה הקשישה לאנגלית העבירה לאחד מתלמידיה את ביתה במתנה. האם הבינה מה עשתה או שהייתה במצב מנטלי כזה, ששולל לחלוטין את העסקה?
אישה כבת 80 עלתה ארצה מארה"ב לפני כ-30 שנה והתיישבה בדירה שרכשה במושב בדרום הארץ. בין יתר עיסוקיה, העניקה האישה שיעורים פרטיים באנגלית והתיידדה מאד עם אחד מתלמידיה. לאורך השנים הקשר בין המורה לתלמיד הלך והתחזק והוא הפך להיות לה כנכד, טיפל בה ודאג לה ככל שהזדקנה.
לא הבנתם את החוזה שהוחתמתם עליו?
היוועצו עם עורך דין חוזים
בשנת 2005 הסמיכה הקשישה את התלמיד לטפל בכל ענייניה באמצעות ייפוי כח. כשנה לאחר מכן היא ציוותה לו את כל רכושה וכעבור שנה נוספת היא חתמה על תצהיר מתנה והעבירה לו את זכויותיה בבית.
ב-2009 הגיש התלמיד בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לשמש לקשישה כאפוטרופוס וסיפר כי מזה כארבע שנים הוא דואג לכל צרכיה ולמעשה הוא משמש כמעין אפוטרופוס. בקשתו לא אושרה כיוון שמעט לאחר מכן הוכרזה הקשישה, שהייתה במצב של שיטיון, כחסויה, והקרן לטיפול בחסויים מונתה כאפוטרופא.
כשהקרן התוודעה למתנה הנדיבה שהעניקה הקשישה לתלמידה היא החליטה לפעול לביטול עסקת המתנה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
הקרן טענה, בין היתר, כי בתקופה בה העבירה הקשישה את הנכס לנתבע היא לא הייתה במצב שבו יכלה להבין על מה היא חותמת, וכי הנתבע הפר את האמון שנתנה בו. עוד נטען, כי הנתבע הצהיר על עצמו כ"מעין אפוטרופוס" ומשכך – לפי חוק הכשרות והאפוטרופסות היה עליו לקבל את אישור בית המשפט לעסקה.
הנתבע טען כמובן שלא נפל כל פגם בעסקת המתנה שהעניקה לו הקשישה מרצונה החופשי. הוא אישר כי מדי פעם היא סבלה מנפילות ושהייתה במעקב במרפאת זכרון אולם לדבריו, אז עוד לא החלו תסמיני השיטיון. עוד הוא טען כי לא נחשב לפי החוק כ"אפוטרופוס למעשה" ולכן העסקה לא הצריכה אישור מבית המשפט.
ניהל את ענייניה
השופט גד גדעון ציין כמה אירועים שתועדו בתיק הרפואי של הקשישה והובילו אותו למסקנה שהיא לא הייתה במצב שבו יכלה להבין מה היא עושה.
הוא תיאר ביקור של הקשישה במרפאה כשבועיים לפני החתימה על תצהיר המתנה, שבו השתטחה על הרצפה, גנחה והחלה לזחול סביב המרפאה ולהרביץ לעצמה. היא נרגעה רק לאחר שהנתבע הגיע למקום. במקרה אחר, היא שכחה איך קוראים לה. בשלב זה הרופא שטיפל בה ציין כי חלה החמרה במצבה ושהיא מידרדרת מנטלית.
השופט הוסיף שקשה לקבל את התנהלות הנתבע, שהיה מודע למצבה של הקשישה אבל לא טרח לוודא באמצעות פסיכיאטר שהיא אכן כשירה לחתום על העסקה.
השופט הסכים כי הצהרת הנתבע במסגרת הבקשה שהגיש למינויו כאפוטרופוס מהווה בעצם הודאה לכך ששימש כ"אפוטרופוס למעשה" לפי החוק. לדבריו, הנתבע הודה שהיה האדם הקרוב ביותר לאישה הגלמודה וניהל עבורה את ענייניה, כיוון שלא יכלה להתמודד עמם בעצמה.
לכן, לפי החוק, היה עליו לבקש מבית המשפט אישור לעסקת המתנה. משלא עשה זאת – העסקה בטלה.
לפיכך, השופט גדעון הורה לרשם המקרקעין לבטל את רישום הנכס על שם הנתבע. הנתבע חויבה בשכר טרחת עו"ד של 29,500 שקלים ויחזיר לקרן את הוצאות המשפט ששילמה.
עדכון מיום 4.12.16: בית המשפט העליון קיבל ערעור שהגיש הסטודנט בחלקו. נקבע כי אף שהסכם המתנה בוטל, בנסיבות העניין יש לבטל את ההוצאות שהושתו עליו ולחייב את מורתו לשלם לו 50,000 שקל. זאת, לנוכח הקשר המיוחד שנרקם בין השניים, והעובדה שסייע לה רבות ואף סילק את הלוואת המשכנתא, בסך 30,000 שקל, מכיסו.
- ב"כ התובעת: עו"ד מהלה
- ב"כ הנתבע: עו"ד ברטל
* עו"ד ישראל זלישנסקי עוסק בדיני מקרקעין, משפחה, ירושות וצוואות
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין