המוכרים טענו שזכרון הדברים לא מחייב אותם והעלו שלל טענות, אך השופטת לא השתכנעה וחייבה אותם בפיצוי על הפרת הסיכום.
אנשים נפגשו במשרד תיווך וחתמו באוגוסט 2012 על זכרון דברים למכירת דירה בפתח תקוה. בפגישה נכחו שני קונים מצד אחד, ומצד שני המוכרים – אישה ובנה שחתם בשם אביו (בעל הנכס ביחד עם אשתו), ואיתם מתווך דירות.
לשאלות על דיני מקרקעין:
כנסו לפורום מקרקעין של אתר פסקדין
בזכרון הדברים סוכם שהקונים ירכשו את הדירה תמורת 1.6 מיליון שקל. בנוסף סוכמו מועדי חתימת החוזה ומסירת הדירה, וסכום הפיצוי במקרה של הפרה.
הימים חלפו, ולאחר שהמוכרים התעלמו מפניות הקונים, הגישו הקונים תביעה לפיצויים בבימ"ש השלום בפתח תקוה, בטענה שהם זכאים לפיצוי בסך 160,000 שקל, כפי שקובע זכרון הדברים במקרה של הפרה.
התובעים טענו שלאחר החתימה, הנתבעים סירבו לשאת בתשלום היטל השבחה. לדבריהם, הם פנו אל הנתבעים במכתב התראה בו דרשו מעורכת דינם להמציא טיוטת הסכם סופי בהקדם, אך הנתבעים פשוט לא ענו.
הנתבעים טענו שהוטעו על ידי המתווך שאמר להם כי זכרון הדברים אינו בגדר הסכם מחייב, ואף לחץ ואיים עליהם לחתום.
בנוסף, לשיטתם, לא ניתן לראות בבן (הנתבע השלישי) שלוח של אביו לצורך החתימה על ההסכם. לטענתם, האב רק ידע שהם הולכים למשרד תיווך, אך לא ידע שהם הולכים לחתום, כפי שהם עצמם לא ידעו.
הנתבעים הוסיפו, בין היתר, שהמחלוקת בעניין היטל ההשבחה אינה יכולה להיחשב כהפרה, שכן הנושא כלל לא צוין בזכרון הדברים.
התכוונו ליצור קשר מחייב
השופטת ליאת הר ציון קיבלה את התביעה ודחתה את טענות הנתבעים בשיטתיות.
ראשית, השופטת השתכנעה שהאב ידע שבנו ואשתו הולכים לפגישה כדי לחתום על זכרון דברים, וכשחזרו מהפגישה סיפרו לו שחתמו, כך שבכל מקרה הוא אישר את חתימתו בדיעבד. בנוסף, האב לא פעל על מנת לבטל את החתימה שנחתמה בשמו ולא פנה לתובעים בכל דרישה טענה. אדרבא, הצדדים המשיכו להידבר על ענין היטל ההשבחה והאב נטל חלק במגעים אלה.
מכאן השופטת הכריעה שהבן פעל בשליחות אביו, ולפיכך האם והאב (בעלי הנכס) חבים כלפי התובעים. אולם בנסיבות אלה, הבהירה שופטת, אין עילה לתבוע את הבן.
לגבי הטענות נגד המתווך, השופטת הזכירה כי עד הגשת התביעה, הנתבעים לא הודיעו לתובעים אפילו פעם אחת שהם חתמו בעקבות הטעייה או כפייה מצד המתווך, גם לא לאחר מכתב הדרישה שקיבלו מהתובעים, ממנו התעלמו כאמור.
מכאן השופטת ניגשה לבדוק האם זכרון הדברים הוא בגדר הסכם מחייב, וקבעה שכן. לטעמה, הצדדים התכוונו ליצור קשר משפטי מחייב. הם קבעו בזכרון הדברים את פרטי העסקה המהותיים: שמותיהם, תיאור הנכס וזיהויו, מהות העסקה, המחיר, תאריך מסירת החזקה לידי הקונים וכן פיצוי מוסכם, וכל אלה מעידים על כוונתם.
בנוגע להיטל ההשבחה, השופטת גרסה שמדובר בעניין שניתן היה להשלים בחוזה, ולאחר ששמעה את העדויות, היא לא התרשמה שמדובר בפרט מהותי שהיעדרותו מבטלת את תוקפו של זכרון הדברים.
השופטת קבעה שהנתבעים הפרו את זכרון הדברים הפרה יסודית, בסירובם לשלם את היטל ההשבחה ובמיוחד בהתעלמות שלהם מפניות התובעים.
בסיכומו של דבר, נקבע שהנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי בסך 160,000 שקל והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל. מאחר שהתביעה נגד הנתבע השלישי נדחתה, התובעים חויבו בתשלום שכ"ט עו"ד 10,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד קרן ראובן כהן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד חגית גיגי-ויסברג
* עו"ד עמוס מימון עוסק בדיני מקרקעין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין