חצי שנה לאחר שאושר הסכם הגירושין, ביקש הבעל לשעבר לבטלו ולהפחית את חיוב המזונות החודשי של בתו. ביהמ"ש אמנם קבע שההסכם סביר והגיוני, אך באופן חריג, נעתר לבקשת האב בנושא המזונות בשל הירידה החדה בהכנסותיו.
בני הזוג לשעבר, להם ילדה משותפת, התגרשו לאחר 8 שנות נישואים. ביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד אישר הסכם גירושין בין השניים, לפיו, בין היתר, האב ישלם לאם 3,500 שקל בחודש מזונות עבור בתו וישתתף במחצית מהוצאות הבריאות, החינוך והחוגים החריגות (אלה שאינן מבוטחות או מסובסדות). כמו כן, הבעל התחייב להעביר לאישה את הדירה המשותפת. עוד באותו היום התגרשו בני הזוג בבית הדין הרבני.
לכתבות נוספות בנושא:
בטרם חלפה חצי שנה, הגיש הבעל תביעה לביטול ההסכם ולהפחתת גובה המזונות. לטענתו, חתם על ההסכם תחת לחץ ותוך הטעיה מבלי שהבין את משמעות התחייבויותיו. לדבריו, הוא עזב את עבודתו הקודמת אצל רב ידוע, בה השתכר יפה, לעיתים גם כ-50 אלף שקל בחודש, ומצא עבודה במשרה חלקית, כך שהכנסותיו צומצמו לאין ערוך. לעומתו, מאז הגירושין מצבה הכלכלי של גרושתו הוטב, לאחר שמצאה עבודה רווחית.
עוד טען הגרוש, כי עלויות הגן של בתם המשותפת פחתו. במקביל, סיפר כי נישא בשנית ונולדה לו ילדה, מה שהגדיל את הוצאותיו ותרם להידרדרות נוספת במצבו הכלכלי. משכך, הוא ביקש לתקן את תביעתו ולהעמיד את חיוב המזונות על 1,250 שקל בחודש.
לטענת האישה, ההסכם נחתם לפי רצונו ותנאיו של בעלה לשעבר: הוא עיין בו, העיר הערותיו, ואף הבהיר לה שהוא מעוניין לסיים עם העניין כמה שיותר מהר. לדבריה, סכום המזונות תואם את העובדה שבעת חתימת ההסכם התפרנס יפה, וגם כיום, אף שהחליף את עבודתו, הוא משתכר לא רע. עוד טענה האישה, שהיא מרוויחה רק מעט מעל לשכר המינימום ועל כן מצבה הכלכלי רחוק מלהיות מזהיר. היא הוסיפה שהשינוי בצרכי הקטינה אינו מצדיק את הקטנת החיוב החודשי.
פער קיצוני
השופטת ענת אלפסי התייחסה להתרשמותה מהתובע: מדובר באדם מרשים ושופע ביטחון עצמי, שנראה שלא ניתן להוליכו שולל. משכך, קבעה, קשה להאמין שחתם על ההסכם תחת לחץ או כי הוליכו אותו שולל. כמו כן, לשיטתה, בעת הגירושין חיו הצדדים ברמת חיים גבוהה, כך שחיוב הבעל לשלם לבתו 3,500 שקל בחודש היה סביר. לאור כל זאת, מיאנה השופטת לבטל את ההסכם.
לעניין החיוב במזונות, הדגישה השופטת אלפסי כי הולדת ילד נוסף, כשלעצמה, אינה מהווה עילה להפחתת החיוב החודשי, ואולם ציינה שיש להתחשב בכך שכיום לתובע תא משפחתי נוסף, הדורש פרנוס.
השופטת גם קיבלה את טענת התובע כי הכנסותיו הצטמצמו משמעותית בעוד שמצבה של האישה השתפר פלאים. בהצטרף העובדה שצרכי הקטינה גם צומצמו, בהחלט ניתן ללכת לקראת התובע ולהפחית את סכום המזונות.
לפיכך, קבעה השופטת, שהאב ישלם לבתו רק 2,000 שקל לחודש. לא נקבע צו להוצאות.
טרם סיום הזכירה השופטת להורים, שהשנה היא שנת שמיטה, ומשחלפו כשבע שנים מאז הולדת בתם, המליצה להם לשמוט את משקעי העבר ולפרוס סוכת שלום מעל ראשה של בתם המשותפת.
* עו"ד ענבל סגמן דקל עוסקת בדיני משפחה.
**הכותבת לא ייצגה בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין