עשר שנים לקח לבחורה צעירה, שתיאלץ כל חייה לעבור טיפולי שיניים, לזכות בתביעה שהגישה נגד רופאת השיניים ומרפאת ש.ל.ה של שירותי בריאות כללית. בתום ההליך המייגע השופט שי מזרחי איחל לתובעת בריאות שלמה והצלחה בטיפולים.
ב-1998, כשהתובעת הייתה בת 10, היא עברה טיפול יישור שיניים אצל רופאת שיניים במרפאת השיניים ש.ל.ה ברמת גן, שבדיעבד הסתבר שאינה מומחית באורתודנטיה.
הטיפול הרפואי גרם לנזק?
עורך דין רשלנות רפואית
התובעת טענה כי במהלך הטיפול התלוננה על כאבים אך הרופאה השיבה שזה טבעי ונובע מהכוחות המופעלים על השיניים. כשלוש שנים לאחר מכן, כשפנתה התובעת באופן עצמאי לרופאת שיניים אחרת, התגלה כי היא סובלת מדלקת חניכיים חריפה שהוזנחה ונגרם לה נזק רב.
התובעת הפסיקה לפיכך את הטיפול האורתודנטי והחלה בטיפול אצל מומחה חניכיים.
מאז, סובלת התובעת מליקויים בשיניים ומקשיי לעיסה. היא עברה בינתיים עקירת שן אחת, אך צפויה לאבד שיניים נוספות בהמשך ולעבור טיפול שיקומי מקיף ומשמעותי. ב-2006 היא הגישה תביעת רשלנות רפואית נגד הרופאה המטפלת ושירותי בריאות כללית.
בכתב ההגנה הנתבעות הכחישו כל רשלנות. הרופאה טענה כי פעלה בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל. לטענתה, לא ניתן היה לגלות את מחלת החניכיים במהלך הטיפול כיוון שאחת התופעות שלה היא תזוזת שיניים, והשיניים לא יכולות לזוז כשהן מחוברות בגשר.
הרופאה הוסיפה שמדובר במחלה גנטית נדירה שאף רופא שיניים לא נוהג לבצע בדיקות כדי לשלול מראש את קיומה.
אחריות למרב הנזק
מומחים רבים העידו בפני השופט שי מזרחי, שהעדיף את חוות דעתם של שני המומחים שמינה בעצמו, וקבעו חד-משמעית כי הרשלנות בטיפול היא שגרמה ל-90% מהנזק לשיניה של התובעת, כאשר 10% מהנזק נגרם מהמחלה עצמה.
תחילה, השופט התייחס לכך שהרופאה הפרה את החובה לבצע רישומים מלאים ומפורטים בזמן אמת.
הרישום שערכה הנתבעת, פסק השופט, היה חסר ולקוי. כך, לא תועד ההסבר שנתנה לתובעת והוריה על אודות הטיפול וסיכוניו, וגם לא תיעדה ממצאים בעלי חשיבות שיכולים היו להעיד על התפתחות הדלקת.
משמעות החסר הראייתי, ציין השופט, היא העברת נטל ההוכחה על שכם הנתבעות.
עוד התייחס השופט לכך שהתובעת לא הופנתה במהלך ארבע שנות הטיפול לצילומי רנטגן. המומחים מטעם בית המשפט העידו כי ביצוע מעקב כזה יכול היה לצמצם את הנזק משמעותית כיוון שהיה מאפשר גילוי מהיר של הדלקת.
הנתבעות לא הצליחו להכחיש זאת, ומכאן התרשם השופט כי הרופאה לא נקטה באמצעי זהירות ראויים כדי לנסות ולצמצם את הנזק של התובעת.
באשר לקשר הסיבתי, קבע השופט כי מחלת החניכיים אמנם לא התפתחה כתוצאה מהטיפול, אולם הנתבעות, שנטל ההוכחה הועבר אליהן כאמור, גם לא הוכיחו שהמחלה היא הגורם הבלעדי לנזק.
השופט שוכנע שהנזק הוא נוצר כתוצאה משילוב בין הדלקת לטיפול האורתודנטי ושניתן היה למנוע את מרב הנזק לו הדלקת הייתה מאובחנת בזמן. משכך, הרופאה אחראית למרב הנזק שנגרם לתובעת.
לאחר שהשופט בחן בפרוטרוט את היקף הטיפולים להם הזדקקה התובעת ועוד תזדקק לאורך כל חייה, העמיד השופט את הפיצוי על 1,908,340 שקל. סכום שכולל גם פיצוי על כאב וסבל והעדר הסכמה מדעת.
בהקשר זה, נפסק כי אף שהרופאה לא עברה על החוק, היא כן חטאה בכך שלא גילתה לתובעת והוריה שאינה מומחית לאורתודנטיה.
מעבר לסכום הפיצוי, חויבו הנתבעות גם בשכר טרחת עו"ד של 450 אלף שקל.
* עו"ד ארן אמיר ממשרד עורכי הדין גוטמן-אמיר עוסק ברשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין