החייל מת מפצעיו ומשפחתו תבעה את המדינה. הפרשה התגלגלה לעליון, שהכריע את הכף: החיילים התנהגו בצורה סבירה כיוון שחשדו שמדובר במחבל. ביהמ"ש ציין, עם זאת, כי אין בפסק דינו כדי להמעיט מתרומת המנוח כלוחם מג"ב מוערך.
חייל מילואים בן העדה הדרוזית, שזכה במהלך שירותו הצבאי לציון לשבח על פעילותו והיה חייל מוערך מאוד, הגיע באחד מלילות אוגוסט 2004 לבסיס צבאי כשהוא לבוש מדים. בזמן הזה עמד ר' כש.ג. בכניסה לבסיס, וט' אייש את העמדה הסמוכה.
לשאלות בנושא נזקי גוף:
פנו ל - עו"ד נזיקין
בנקודה זו החלה המחלוקת לגבי האירועים העתידיים למעט סיומם: הש.ג. פונה לבית החולים ועבר ניתוח שהציל את חייו, ואילו חייל המילואים מצא את מותו לאחר שנורה על ידי ט'. לצד גופתו נמצא תיק וקוראן, ותחתיה גרזן.
בעקבות האירוע הגישה משפחת המנוח תביעת נזיקין נגד צה"ל, בה טענו שהמנוח הגיע לבסיס כדי להיפגש עם קצין שהכיר, כדי להסדיר את שירות המילואים שלו. לגרסתם, המנוח הותקף ונרצח על ידי ר' ו-ט', למרות שהזדהה בפניהם והציג תעודת מג"ב. לטענת המשפחה, הגרזן הושתל מתחת לגופת בנם המנוח בידי חיילים לאחר מכן.
המדינה טענה, בשם צה"ל, שהמנוח הלם ב-ר' בגרזן משום שסירב להכניס את המנוח לבסיס. ט', שראה את התקיפה, ירה במנוח שבאותו השלב התחיל לצעוק "אללה אכבר". מלבד זאת, טענה המדינה, לא נמצא הסבר להימצאותו של המנוח בזירה, שכן יחידת המילואים שלו לא קשורה לבסיס אליו ביקש להיכנס. בתוך כך נשללה הטענה שהמנוח הגיע לפגוש קצין ששירת שם.
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע שמשפחת המנוח לא הוכיחה שגרסתה לאירועים סבירה יותר משל צה"ל. הראיות בשטח, לרבות בקשת מחילה שנכתבה בספר הקוראן, וגרסאות החיילים שנמצאו מהימנות, מתיישבות עם טענת צה"ל שהמנוח התכוון לעשות פיגוע. "תיאורית הקונספירציה" שהעלתה המשפחה לפיה המנוח נרצח והגרזן הושתל חסרת יסוד. עוד נקבע, כי שיקול דעתו של ט' לירות לעבר המנוח היה סבירה, שכן היה לו חשש סובייקטיבי שהמנוח הוא מפגע שצריך לנטרל.
בעקבות דחיית התביעה, הגישה המשפחה ערעור לביהמ"ש העליון בטענה שהמחוזי לא נתן מספיק משקל לסתירות המהותיות בעדויות החיילים. לדעת המשפחה, היה מקום לתת יותר משקל לממצא לפיו טביעות האצבעות של המנוח לא נמצאו על הגרזן. מאידך, היה צריך להפחית מהמשקל שניתן לטענה כי המנוח קיבל סיוע כלכלי מאימאם בצרפת, מה שהעלה מניע אפשרי לביצוע פיגוע.
בתשובתה לערעור, טענה המדינה שפסק הדין של המחוזי מבוסס כראוי ולכן לא צריך להתערב בו.
נקודת מבט סובייקטיבית
השופטים יורם דנציגר, נעם סולברג ומני מזוז הסכימו עם קביעת המחוזי שהנחת המוצא של החיילים כי המנוח היה מחבל היתה מוצדקת מנקודת מבטם הסובייקטיבית בזמן אמת. עם זאת, הדגישו השופטים שביהמ"ש המחוזי לא הכריע באופן חד-משמעי שהמנוח פעל ממניעים חבלניים.
משכך, ולאחר שבחנו בקפידה את פסק דינו של המחוזי, הגיעו השופטים למסקנה כי דין הערעור להדחות.
ובכל זאת, השופטים חשו את הצורך להוסיף, כי הם משתתפים באבלה הכבד של המשפחה, ואינם ממעיטים מתרומת בנם המנוח כלוחם מג"ב מוערך, שאף זכה לציון לשבח על פעילות מיוחדת שביצע בחברון.
השופטים לא חייבו את המשפחה בהוצאות.
- ב"כ המערערים: עו"ד עלי סאהר, עו"ד שקיב עלי, עו"ד גדי עלי
- ב"כ המשיב: עו"ד אפרת ברנר
* עו"ד גבי אלקיים עוסק בנזקי גוף
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין