המחוזי קיבל את בקשת הנאמן על נכסי פושט רגל, וקבע שמכירת נכס לאשתו של שותפו העסקי נחשבת "העברה פסולה". עם זאת, ביהמ"ש לא חייב את הקונה להחזיר את הנכס, כיוון שכבר שילמה לבנק את המשכנתא.
בשנת 2010 נמכר משרד בן שלושה חדרים בחולון. בהסכם נקבע שתמורת הנכס הקונָה תשלם 165,000 שקל, בשלבים. בנוסף, נרשמה הערת האזהרה לטובת הקונָה. פחות משנתיים אחר כך המוכר פשט רגל והגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה למתן צו כינוס על נכסיו.
לשאלות על פשיטת רגל:
עו"ד דיני פשיטות רגל
בסוף 2013 הגיש הנאמן על הנכסים בקשה לקבוע שאותה עסקה מ-2010 הייתה למעשה "הענקה פסולה", ובהתאם ביקש למחוק את הערת האזהרה.
לדברי הנאמן, החייב נקלע למצב כלכלי קשה כבר ב-2009, עוד לפני העברת המשרד. לטענתו, כשהתברר לחייב כי "טבעת חדלות הפירעון הולכת ונסגרת סביבו", הוא העביר את זכויותיו בנכס לידי המשיבה, שהיא אשת שותפו לעסקים, בתמורה לסכום "מגוחך".
בנוסף, הנאמן טען כי אותו שותף הוא שעמד מאחורי העסקה. לטענתו, השותף ואשתו נהגו בחוסר תום לב כיוון שידעו שהנכס היה אמור לסייע בפירעון חובותיו של החייב.
המשיבה לא התייצבה בבית המשפט. במקומה הגיע בעלה. כשנשאל מדוע אשתו לא הגיעה, השיב תשובה סתמית ואמר שהיא לא זומנה לדיון.
לגופו של עניין, האיש העיד כי הוא זה שרכש את הנכס מהחייב והחליט שהנכס יירשם על שם אשתו.
הוא טען כי לאחר חתימת ההסכם שילם לחייב 24,000 שקל, בעוד שאת יתרת התמורה ואפילו יותר ממנה, שילם לבנק לאחר משא ומתן ארוך, עד שהבנק הסכים להסיר את המשכנתא שרבצה על הנכס, תמורת 200,000 שקל.
לדבריו, הוא מעולם לא היה שותף של החייב "באף עסק". עם זאת, הוא סיפר כי בשנת 2008 מכר החייב דירה לבנו ואף דירה בשבילו, ובדצמבר 2010 מכר החייב מחסן לבנו.
בנוגע לסכום הנמוך ששולם תמורת הנכס, נטען בין היתר כי מדובר במרתף מוזנח עם בעיות רטיבות וביוב.
ידע על המצב
השופטת איריס לושי-עבודי קיבלה את טענת הנאמן, שלפיה השותף היה מי שהניע את העסקה, ולכן הוא שקיבל את ההענקה "בפועל" (יחד עם אשתו), אף שהוא לא היה צד פורמאלי.
עדות השותף לא הותירה רושם אמין. מלבד אישורו שהכיר את החייב ב-2008 וקנה ממנו נכסים, הוא התחמק וענה תשובות עמומות. לא הייתה לו תשובה טובה לשאלה מדוע הסכם המכר והערת האזהרה נרשמו דווקא על שם אשתו.
השופטת התרשמה כי בינו לבין החייב הייתה מערכת יחסים עסקית או לפחות "קשר עסקי מסוים". לנוכח "קירבה" זו, סביר להניח שהוא היה ער למצבו הכלכלי של החייב.
בהתאם, השופטת השתכנעה כי השותף לא נהג בתום-לב, וקבעה שמדובר בהענקה פסולה. יחד עם זאת, התוצאה המעשית הייתה כי המשיבה תחזיר לקופת הכינוס סכום מסוים, ולא את הנכס עצמו או את מלוא שוויו, מאחר שהשופטת קיבלה את טענת השותף שהפקיד 200,000 שקל לשם סילוק המשכנתא שרבצה על הנכס.
התשלומים שהשותף ואשתו שילמו על הנכס שולמו למעשה לצדדים אחרים (הבנקים ורשויות המס), הסבירה השופטת, ובכך הפחיתו מחובות החייב, ולכן אין הצדקה לחייב אותם בהשבת הנכס עצמו או מלוא ערכו.
לכן, בסיכומו של דבר, נקבע כי המשיבה תשלם לקופת הכינוס כ-40,000 שקל, שהם ההפרש בין מה ששולם בפועל (לצדדים אחרים) לבין שוויו הממוצע של הנכס.
בנוסף לכך, המשיבה תישא בהוצאות קופת הכינוס בסך של 25,000 שקל.
* עו"ד פרי מרקו עוסק בדיני פשיטות רגל
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין