אישה מהמגזר הבדואי ביקשה קצבת הבטחת הכנסה אף שהיא נשואה. היא טענה, שברחה מהבית בשל אלימות וחזרה בהוראת בית הדין השרעי, על מנת שתוכל להיות קרובה לילדיה. ביטוח לאומי סירב, בית הדין האזורי לעבודה סירב, אך הישועה הגיעה מהארצי.
האישה נישאה לגבר בדואי, אב ל-14 ילדים, לפני כ-30 שנה, והפכה לאשתו השנייה. לימים, נולדו לבני הזוג תשעה ילדים משותפים. לפי גרסת האישה, בשנת 1998 היא ברחה לבית הוריה בעקבות מעשי אלימות קשים מצדו של בעלה.
לשאלות בנושא זכאות לקצבאות:
פנו ל-עורך דין ביטוח לאומי
השניים התגרשו לאחר מכן בגירושי "טאלק ארג'עי" – מהלך שאינו מבטל את קשר הנישואין באופן מידי ומאפשר לבעל לחזור בו. זמן קצר לאחר מכן, הוא נישא לאישה נוספת, שילדה לו שלושה ילדים.
בינתיים, בית הדין השרעי הורה לאישה שברחה לחזור למתחם המגורים של בעלה, ואסר עליה לעזוב את המתחם ללא רשותו. כמו כן, נאסר על הצדדים לערב קרובי משפחה בענייניהם הפרטיים, והאישה אף התחייבה לבטל כל תלונה ותביעה שהגישה נגד בעלה בעקבות התנהגותו האלימה.
עם זאת, בית הדין הבהיר כי האישה חוזרת בשביל שתוכל לשמור על הקשר עם ילדיה, וכי קצבת הילדים שתקבל תפרנס רק אותם.
ואולם, האישה נקלעה למצוקה כלכלית של ממש בשנים שלאחר מכן ועל כן היא פנתה לביטוח לאומי בבקשה שיאשר לה קצבת הכנסה כיחידה נפרדת, כאילו שאינה נשואה לבעלה. ואולם, ביטוח לאומי החליט לפי החוק היבש, וקבע כי היא אינה זכאית לקצבה משום שהיא נשואה.
בשנת 2011 האישה תבעה את ביטוח לאומי בבית הדין לעבודה, אך גם הוא דחה את תביעתה באותו נימוק.
האישה לא ויתרה, ובשנת 2013 הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. הפעם האישה ביקשה להבהיר שהיא גרה במתחם של בעלה רק כדי לא להתנתק מילדיה כפי שהורה בית הדין השרעי. האישה סיפרה שמאז חזרתה, היא חיה עם ילדיה בצריף מבודד ונושאת בכל התשלומים על הבית והילדים לבדה.
המוסד עמד על סירובו, וטען שהפרידה הזמנית בין המערערת לבעלה אינה מעידה על שינוי ביחסיהם. לשיטתו, כיום הם עדיין נשואים וחיים תחת קורת גג אחת, ולכן אין לאפשר לה לקבל קצבה נפרדת.
נשואים, לא בני זוג
בניגוד לבית הדין האזורי, שהסתפק בקביעה כי עצם הנישואים מצדיקים לדחות את התביעה, השופטת יעל אנגלברג-שהם מצאה לנכון לבדוק את טיבם של הנישואים ושל היחסים בין המערערת לבעלה.
השופטת הבהירה כי גם אם בני הזוג נשואים, זה לא אומר שהם מקיימים בהכרח משק בית משותף.
השופטת האמינה לגרסת האישה בנוגע לאלימות ולבריחה מהבית, וכן בנוגע לתנאי המגורים הקשים שלה היום. בנסיבות אלה, היא קבעה, העובדה שהאישה חזרה למתחם המגורים והתחייבה שלא לצאת מביתה ללא רשות בעלה, כלל אינה מוכיחה קיומו של משק בית משותף.
הצבת רף של עזיבת הבית והילדים כתנאי להכרה באישה כ"יחידה נפרדת", הוסיפה השופטת, אינה עולה בקנה אחד עם חוק כבוד האדם וחירותו. מעבר לזה, השופטת התרשמה שהבעל לא תומך כלכלית במערערת ובילדיה.
משכך, השופטת החליטה שיש לקבל את הערעור ולאפשר למערערת ליהנות מקצבת הבטחת הכנסה. השופטות ורדה וירט-ליבנה ולאה גליקסמן הצטרפו למסקנותיה, וביטוח לאומי חויב בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד אינסאף אבו שארב
- ב"כ המשיב: עו"ד רועי קרת
* עורך דין אחמד סעדי עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.