באוגוסט 2015 התקבל ערעורו של הנאשם על הרשעתו מעבירות בנייה בכפר טמרה, לאחר שהתגלו פגמים בהודאתו ובעדות של הפקח מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. השופטת זהבה קאודרס-בנר קיבלה את תביעתו לפיצוי "נוכח אופי זיכויו".
בכפר טמרה שבגליל ישנו בית מגורים בן שתי קומות, היושב בשטח כולל של כ-390 מ"ר. פקח מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל, שהגיע למקום, מצא חריגות בנייה, ובעקבות זאת הוגש לבית משפט השלום בעכו כתב אישום נגד הנאשם, שלטענת הוועדה הוא הבעלים של הקרקע.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין תכנון ובניה
במרץ 2015 הנאשם הורשע על ידי השופטת זהבה קאודרס-בנר בביצוע עבירות בנייה ושימוש ללא היתר בקרקע. השופטת הסבירה כי יש להתייחס לעבירה בחומרה נוכח הפגיעה בשלטון החוק ובמערך התכנוני של המדינה, והטילה על הנאשם קנס בסך 45 אלף שקל, חייבה אותו בהריסת המבנה, והוסיפה תשלום כפל אגרת בנייה של כ-24 אלף שקל.
בערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי בחיפה, הוא זוכה מההרשעה. השופטת תמר שרון-נתנאל קבעה כי נפלו פגמים בהודאת הנאשם, ובעדותו של הפקח. היא הסבירה כי הוועדה לא יידעה את הנאשם על זכותו להתייעץ עם עורך דין. כמו כן, הנאשם לא חתם על פרטי החלקה בעמוד הראשון של ההודאה, והפקח לא העיד על נסיבות גביית ההודאה ולא ניתן לדעת אם הוא ציין בפני הנאשם את פרטי החלקה, כפי שהם כתובים בעמוד הראשון.
בשל פגמים אלו, קבעה השופטת, לא ניתן להסתמך על ההודאה, ומעבר לכך, רשויות החקירה והתביעה כלל לא הוכיחו שהנאשם הוא בעל הקרקע.
מסופק מההחלטה, אך לא מרוצה מההוצאות הכספיות שנאלץ להוציא על לא עוול בכפו, הוא פנה לבית המשפט שהרשיע אותו בתחילה, וביקש פיצויים של 14,500 שקל על הוצאות הגנתו. המבקש הסביר כי הוועדה המקומית הייתה צריכה לדעת כי קיימים פגמים קשים בתיק, ולאור זאת להשלים את החקירה או להימנע מלהגיש את כתב האישום. הוא טען כי במקרה הזה, זכותו גוברת על האינטרס הציבורי לאכוף עבירות בנייה, שכן יש להרתיע גם את הרשויות מפני הגשת כתבי אישום שאינם מגובים בראיות.
הוועדה המקומית טענה מנגד כי המבקש אינו עומד בתנאי החוק לפיצויים, משום שהגשת כתב האישום הייתה מוצדקת. המבקש לא נפל קורבן לעלילת שווא או לשיקולים זרים, כתב האישום הוגש בתום לב, וזיכויו מחמת הספק (ולא באופן מלא) מעיד על כך, טענה.
הטעמים לזיכוי
השופטת זהבה קאודרס-בנר, שהרשיעה את המבקש בהליך הראשוני, קיבלה את בקשת הנאשם ופסקה לו פיצוי.
השופטת אמנם קבעה כי לוועדה הייתה תשתית ראייתית המצדיקה הגשת כתב אישום, מאחר שהיה קיים סיכוי סביר להרשעה. היא אף הוסיפה כי בהגשת כתב האישום לא היה זדון, חוסר תום לב, רשלנות חמורה ביותר או אי שבירות מהותית בולטת מצד הוועדה, ולכן אין לפצות את המבקש עבור עילה זו.
עם זאת, הסבירה השופטת, הטעמים לזיכוי שנקבעו בבית המשפט המחוזי בדבר הפגמים שנפלו באופן גביית הודאת המבקש, ובאופן הכנת הראיות של הפקח, מצדיקים פיצוי תחת העילה "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" בהתאם למקרה הפרטני ומשיקולי צדק, אם כי לא בסכום שביקש, ופסקה לטובתו 4,000 שקל בלבד.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
* עורכת דין טליה שנברגר, ממשרד עוה"ד שנברגר, נירהוד ושות', עוסקת בדיני תכנון ובניה ובדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין