משרד הפנים סירב לפני מספר חודשים להכניס אשתו של אזרח ישראלי ארצה בנימוק התמוה של היעדר משק בית משותף. ביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה ביטל את ההחלטה בשבוע שעבר.
בשנת 2015, אזרח ישראלי, שנישא לאזרחית אוקראינה ואם חד הורית לקטין (שגילו לא נחשף בפסק הדין) ביקש ממשרד הפנים לאשר לה להיכנס עם בנה לישראל, על מנת להתחיל בהליך מדורג מכוח היותה אשתו – ההליך במסגרתו בודקת המדינה את כנות הקשר לאורך זמן, ומספקת (או לא מספקת) אשרות שהייה זמניות שונות בהתאם.
בשלב הראשון, מנהלת אשרות במשרדי רשות ההגירה בחדרה דחתה את הבקשה, בנימוק לקוני ולפיו "לא הוצגו הוכחות לכנות קשר טרם הנישואין", ומבלי שהתייחסה כלל למשמעות של עצם הנישואין.
בחודש ינואר האחרון, מנהל לשכת רשות ההגירה בחדרה קיבל חלקית ערר שהגיש האיש, ואישר לאישתו להיכנס לארץ בכפוף להפקדת ערבות, אך כניסת בנה לא אושרה. בהחלטה גם צוין כי למרות האישור, "לא הוצגו הוכחות למגורים משותפים וניהול משק בית משותף על התקופה שטרם הנישואין... לפיכך לא שוכנענו בכנות הנישואין ובכנות הקשר".
האיש פנה שוב לרשות האוכלוסין במעין ערר נוסף, בו טען כי המשמעות המעשית של ההחלטה היא מן הסתם דחיית הבקשה, שכן האישה לא תעזוב ותשאיר את בנה באוקראינה.
התעלם מהילד
בחודש יולי ניתנה החלטה נוספת על ידי הרשות, שבאופן תמוה החליטה לדחות אף הבקשה בנוגע לאישה ולא כלל שום התייחסות לנושא של הילד. פסק הדין של סגן נשיא בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה רון שפירא עסק בעתירה שהגיש האיש כנגד החלטה זו.
בעניין ביטול ההחלטה לאפשר לאשת העותר להיכנס ארצה קבע סגן הנשיא כי משרד הפנים לא פעל בהתאם ל"חובות ההגינות", בכך שלא נתן נימוק ענייני המצדיק את השינוי בגישתו. מעבר לכך, ההנמקה שכן ניתנה בעניין היעדרו של משק בית משותף אינה מוצדקת, שכן כל עוד העותר בישראל ואשתו באוקראינה, ברור שהם לא יכולים לגור יחד.
"אם תתקבל עמדת המשיב לעניין זה, נראה כי יהיה קושי להכיר בכנות קשר נישואים בנוגע לאוכלוסייה נרחבת במדינת ישראל, כמו גם במקומות אחרים", התייחס השופט לקהילות מסורתיות כמו חרדים ומוסלמים, שגם בקרבן בני זוג אינם גרים יחד טרם הנישואין.
לאחר מכן, השופט מתח על משרד הפנים ביקורת לגבי יחסו לילד, כשציין כי "החלטה שמשמעותה הפרדת קטין מאמו מחייבת הסבר מנומק מטעם המחליט. בהעדר כל הנמקה יש להניח כי אין טעם המצדיק קריעת משפחה. התעלמות המשיב מעקרון טובת הילד זאת מבלי להתייחס לנושא בהחלטתו ומבלי שנבחן העניין על ידו מהווה התעלמות מנתון חיוני ההופך את ההחלטה שהתקבלה לבלתי סבירה בצורה קיצונית, באופן המצדיק את ביטולה".
השופט הוסיף כי מובן שבפועל, ההחלטה שלא לתת לילד היתר להיות עם אמו מונעת ממנה להגיע לארץ כדי לחיות עם בעלה, העותר. לכן, משהוחלט לאשר את כניסתה צריך היה לאשר גם את כניסתו של בנה.
לפיכך, השופט קיבל את העתירה וקבע כי בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 20,000 שקל האישה זכאית להיכנס ארצה יחד עם בנה לצורך תחילת ההליך המדורג (כשבשלב הראשון יהיה על משרד הפנים לבדוק את כנות הקשר בינה לבין העותר). משרד הפנים חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
* עורך דין הראל סיל עוסק באזרחות ואשרות בישראל
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין