בני הזוג הרו כתוצאה מהפריה חוץ גופית. במהלך ההיריון הם סירבו לבצע בדיקות בשל אמונתם הדתית והילד נולד עם תסמונת דאון. בתביעה טענו כי מבצעי ההפריה התרשלו כשלא הציעו להם בדיקה העשויה לזהות פגמים בעובר. השופט: "הם היו מסרבים גם לבדיקה זו".
בני הזוג נישאו ב-1998 וניסו שנים להרות ללא הצלחה. ב-2005 הופנתה האישה להפריה חוץ גופית, ובניסיון ההפריה החמישי נכנסה להריון. במהלך ההיריון תוצאות בדיקת החלבון העוברי העלו חשש לתסמונת דאון והומלץ לה לעבור בדיקת מי שפיר. האישה ובעלה סירבו לבצע את הבדיקה או בדיקות נוספות בהקשר זה וטענו כי הם מוסלמים אדוקים ואמונתם אוסרת עליהם "התערבות במעשה הבריאה" והפסקת הריון בכל מקרה.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין רשלנות רפואית
התינוק נולד עם תסמונת דאון. בתביעה שהגישו כנגד קופת החולים טענו בני הזוג כי היה על הרופאים שביצעו את טיפולי ההפריה ליידע אותם על אפשרות ביצוע בדיקת סקר לצורך אבחון תסמונת דאון, בטרם החזרת העובר לרחם, זאת במיוחד על רקע אמונתם שלא מאפשרת ביצוע בדיקות במהלך ההיריון. לטענתם אם היתה מוצעת להם בדיקת הסקר הם היו עורכים אותה. בנוסף טענו כי השתלת עובר פגום ברחמה של האישה מטילה אחריות מוחלטת על הנתבעת ללידת בנם.
הנתבעת טענה כי בתקופה הרלוונטית הבדיקה היתה נדירה. בנוסף, הבדיקה מפחיתה את הסיכוי להרות ומכיוון שהאישה לא היתה בסיכון מוגבר לילד פגוע לא חלה עליהם חובה להציע אותה. כמו כן, הבדיקה היתה מותנית בביצוע בדיקות נוספות בהריון והתובעים ממילא היו מסרבים לכך. הבדיקה גם יקרה מאוד ולא סביר שהתובעים יכלו לעמוד בעלות שלה, טענה הנתבעת.
עמדתם האישית
השופט רם וינוגרד מבית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי התובעים לא פנו לאנשי דת לצורך בירור איזה בדיקות מתירה הדת המוסלמית בהריון ולכן יש לקבוע כי הם עשו זאת על סמך עמדתם האישית. השופט הוסיף כי התובעים לא הוכיחו שההלכה המוסלמית מתירה לבצע בדיקות בעובר טרם החזרתו לרחם, ודי בכך כדי לדחות את התביעה.
השופט דחה את טענת התובעים לפיה על הנתבעת לשאת באחריות מוחלטת ללידה כי היא זו שהחדירה את העובר, שכן התובעים חתמו על כתב הסכמה בו צוין במפורש כי קיימת אפשרות ללידת ילד עם פגם גנטי, כמו בכל הריון.
השופט קבע כי הסיבה המרכזית בגינה יש לדחות את התביעה היא שלא הוכח קשר בין העובדה שבדיקת הסקר לא הוצעה לתובעים לבין לידת הילד הפגוע, שכן גם לו הוצעה להם - הם היו מסרבים. זאת, בין היתר, בשל האפשרות שהבדיקה תפגע בסיכויי התובעת להרות, בשל הסיכונים שהבדיקה תפגע בבריאותו של היילוד בטווח הארוך, בשל אמונתם הדתית ובשל עלותה הגבוהה.
מעבר לצורך קבע השופט כי אין להטיל חובה על מטפל לברר את אמונתו הדתית של מטופל שכן זו עלולה להיחשב חדירה לפרטיות. כמו כן לא סביר לדרוש מרופאים להתעמק בפרטי ההלכות הדתיות השונות כדי לפרוס בפני המטופל המסוים את מכלול השיקולים. בנוסף, על רקע אופי הבדיקה – שכרוכה בסיכונים רבים לעובר ולסיכויי ההיריון - קיים ספק רב אם יש חובה על הרופא להציע אותה.
לפיכך דחה השופט את התביעה. בשל נסיבותיהם האישיות של התובעים לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעים: עו"ד מירון קין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אבי אלרום, עו"ד קרן בורשטיין-קפלן
* עורכת דין רותם אלוני דוידוב ממשרד אלוני דוידוב-טאובר עוסקת ברשלנות רפואית
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין