בית המשפט העליון קיבל באחרונה ערעור שהגישו הורים לחוסים ב"כפר תקווה", מוסד לשיקום בעלי לקות שכלית שנוסד ב-1965. נקבע כי הדירקטורים של המוסד התרשלו כשלא פיקחו על המנכ"ל שמשך במשך שנים מיליוני שקלים לפרויקט פרטי.
"כפר תקווה" בטבעון נוסד ב-1965 כחברה ללא כוונת רווח על ידי הורים לבעלי לקויות שכליות במטרה לספק להם מגורים, פיקוח ותעסוקה.
לייעוץ בתחום:
עורך דין תאגידים
ב-2002 גילו ההורים כי החברה נמצאת בחובות עצומים ולא יכולה לשלם לעובדים וספקים. התברר כי מנכ"ל החברה משך ממנה מעל 17 מיליון שקל לחברה בת שהקים בשם "טבעון פלסטיק", שנכשלה עסקית. עוד התברר כי הוא מינה בני משפחה לתפקידים ניהוליים וגרם לחברה נזק רב.
ההורים הגישו תביעה על סך 12 מיליון שקל כנגד המנכ"ל, הדירקטורים של החברה, רואי החשבון שלה וחברת הביטוח מגדל שביטחה את בעלי התפקידים (הסכום הנמוך נתבע מטעמי אגרה).
במרץ 2013 בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה נגד המנכ"ל וקבע שפעל מתוך מרמה והפרת אמונים. הוא חויב בכ-1.5 שקל.
עם זאת, התביעה נגד הדירקטורים וחברת הביטוח נדחתה. בית המשפט כתב כי התובעים מנסים לקבל פיצוי מ"צדדים תמימים" שבמשך עשרות שנים פעלו לטובת החברה. נפסק כי הדירקטורים, כולם בני 85 בממוצע, ביצעו את תפקידם בהתנדבות מתוך תחושת שליחות ולא היו מודעים למעשים החמורים של המנכ"ל.
בעקבות זאת ההורים הגישו ערעור לבית המשפט העליון. נטען כי הדירקטורים לא היו מעורבים בנעשה בחברה ואפשרו למנכ"ל לעשות בה "כראות עיניו" תוך שהם משמשים כ"חותמת גומי" וחורגים מהתנהלותו של דירקטור סביר. ההורים טענו כי גיל מבוגר לא פוטר מאחריות באופן אוטומטי והיה על הדירקטורים להודיע בזמן אמת כי אינם מסוגלים לבצע את תפקידם כראוי.
בשם הדירקטורים, שחלקם נפטרו בינתיים, נטען כי הקמת חברת הבת לא הייתה רשלנית אלא לכל היותר "השקעה בלתי מוצלחת". הם הדגישו את מחויבותם לכפר ואת פעילותם לטובת החוסים לאורך השנים וציינו כי לא היו מודעים למעשי המנכ"ל.
הזדקנות היא עניין סובייקטיבי
השופט צבי זילברטל קבע כי גילם המתקדם של הדירקטורים לא יכול כשלעצמו להעיד על "נבצרות" שכן ירידה במיומנויות פיזיות וקוגניטיביות, הנלוות לעתים להזדקנות, היא עניין סובייקטיבי.
בנוסף, הדירקטורים לא הוכיחו שגילם מנע מהם למלא את חובותיהם. לדבריו, בשלב מסוים הם "פרשו" מתפקידם, לא הגיעו לישיבות ולא התעניינו בנעשה בחברה, מבלי להודיע לבעלי המניות ולהורים כי אינם ממלאים את מחויבויותיהם.
לפיכך כתב השופט, אין מנוס מלקבוע כי הם הפרו באופן בוטה את חובת הזהירות המוטלת עליהם כנושאי משרה בחברה והם אחראים לנזק שנגרם לה בגין העברות כספים בסך 12 מיליון שקל לחברה הבת.
השופט קיבל את הערעור גם ביחס לחברת הביטוח מגדל ונקבע כי הפוליסה מכסה את רשלנות הדירקטורים. עוד נקבע כי גם רואי החשבון התרשלו בעריכת הדו"חות ואחראים לחלק מהנזק. לבסוף נקבע כי המנכ"ל שביצע את מעשיו מתוך כוונת זדון או לכל הפחות במודעות מלאה, אחראי גם הוא לפצות את המערערים ב-60% מהסכום הנתבע.
יתר אחריות חולקה שווה בשווה בין הדירקטורים וחברת הביטוח לבין רואי החשבון.
המנכ"ל וחברת הביטוח חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 750,000 שקל. אחד מרואי החשבון חויב גם הוא בהוצאות ושכ"ט של 100,000 שקל.
השופטים יצחק עמית ומני מזוז הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערערים: עו"ד יאיר אבני, עו"ד יהודה שועלי, עו"ד לימור פורר
- ב"כ המשיבים: מצוין בפסק הדין
* עורך דין רז נפתלי עוסק בדיני תאגידים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין