המחוזי דחה את ערעורו של בעל נגד גרושתו וקבע: רוב הדירה מומן מכסף של האישה שמכרה דירה קודמת שלה, לא הייתה "כוונת שיתוף".
הגבר התעקש שהוא זכאי לקבל חצי מהדירה, הרשומה על שם אשתו לשעבר, ולא ל-35% שפסק לו בית המשפט לענייני משפחה. השופט ישעיהו שנלר הסביר לו, שהוא זכאי להרבה פחות, כך שנעשה עמו חסד.
לשאלות על דיני משפחה:
פורום דיני משפחה
הצדדים נישאו ב-2001. במהלך השנים נולדו להם שלוש בנות, ולימים הם התגרשו. הוויכוח המרכזי נסב סביב דירה שנרכשה בשנת 2005 ונרשמה על שם האישה בלבד. הבעל הגיש בבימ"ש לענייני משפחה בתל-אביב תביעה, בה ביקש להצהיר שכל הרכוש הרשום על שם האישה – כולל הדירה – שייך גם לו.
לטענתו, הדירה נרכשה מכספים משותפים, והעובדה שהאישה לא טרחה לרשום אותה גם על שמו, היא "ניסיון נואל" לנשל אותו מזכויותיו.
האישה טענה שרכישת הדירה מומנה ברובה המכריע ממכירת דירה שלה מלפני הנישואין, ומכספים נוספים שלה ושל משפחתה.
לנוכח משא ומתן לפשרה ורצונה של האישה בגט, הסכימה האישה שהמערער יהיה זכאי ל-30% מתמורת הדירה, כשלשיטתה, חלק מסכום זה ישמש לו לקורת גג וחלק יישאר בידה כתשלום כולל עבור מזונות ומדור, שהאיש אינו מצליח לשלם.
בכל הקשור לשאלת מקור הכספים, בית המשפט הכריע לטובת האישה, לאחר שהשתכנע כי מקסימום 25% מהדירה מומנה מכספים משותפים. בנוסף, נקבע כי לא הייתה "כוונת שיתוף".
עם זאת, בית המשפט קבע שהבעל יהיה זכאי ל-35% מהתמורה שתתקבל בעד הדירה. בית המשפט התחשב בכך שלבעל אין נכסים והכנסתו נמוכה. בנוסף, נלקחה בחשבון תרומתו לשיפוץ הדירה, וכן העובדה שעזר לאישה להקים עסק, וטיפל בבנות.
מנגד, בית המשפט ציין שהאישה מגדלת ומפרנסת את הילדות לבדה.
אלא שהאיש לא התרצה והגיש ערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בו טען כי בית המשפט טעה כשקבע שהדירה תחולק באופן בלתי שווה. לטענתו, הקביעות העובדתיות בכל מה שקשור להשקעה שלו בדירה היו שגויות לחלוטין.
האישה תמכה בפסק הדין ושוב הדגישה שרכישת הדירה מומנה מכספיה.
הסתיר עובדה חשובה
השופט ישעיהו שנלר הסביר שדירת המגורים היא "נכס מעורב". מצד אחד היא נרכשה במהלך הנישואין וחלק קטן ממנה הגיע מכספים משותפים, אולם מצד שני חלק ניכר ממימונה הוא תחליף של דירה קודמת – שהייתה של המשיבה לפני הנישואין.
השופט הצביע על כך שמשום מה, המערער הסתיר את העובדה הזו בכתב התביעה. "לא מדובר בהתנהלות בחוסר תום לב בלבד - אלא בהתנהלות אשר בגינה מנוע המערער לטעון כאילו הייתה כוונת שיתוף ביחס לדירת המשיבה, מעת שלא מצא לנכון להזכירה", הבהיר השופט.
לפי השופט, רכישת הדירה, שעלתה 900,000 שקל, מומנה כאמור באמצעות כ-477,000 שקל שקיבל האישה ממכירת הדירה הקודמת שלה – המהווה "נכס חיצוני" שלמערער אין בו שום זכות. מספיק שנפחית סכום זה מעלות הדירה, הסביר השופט, ונישאר עם 47% לחלוקה בין שני בני הזוג, כך שהמערער יהיה זכאי ל-23.5% בלבד מהזכויות בדירה – פחות ממה שפסק לו בית המשפט.
משכך, לטעמו, התוצאה בסופו של דבר עשתה "חסד" עם המערער, ויכול להיות שלא היה מקום לפסיקה כזאת, אלא שהמשיבה לא ערערה על כך.
השופטים ד"ר קובי ורדי וחגי ברנר הצטרפו לפסק הדין, ודחו את הערעור. המערער ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד דניאל ויגלר
- ב"כ המשיבה: עו"ד ציון סמוכה
* עורך דין אלון אלדר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין