המחלוקת הייתה בשאלה האם הילדים עזבו את גן המעסיקה עקב שתדלנות העובדת או בשל חוסר שביעות רצון. המעסיקה תבעה פיצוי על הנזקים שנגרמו לה ואילו העובדת הגישה תביעה נגדית לפיצויי פיטורים.
אישה עבדה במשך שבע שנים כגננת שכירה בגן ילדים בחיפה, ופוטרה באמצע שנת לימודים. כחודש לאחר פיטוריה, היא פתחה גן חדש אליו עברו מרבית הילדים שהיו בגן שבו עבדה.
לשאלות בענייני עבודה:
פנה לעו"ד דיני עבודה
בעלת הגן תבעה פיצויים על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מפתיחת הגן המתחרה, בעוד שהגננת הגישה תביעה נגדית לפיצויי פיטורים ופיצוי על פיטורים שלא כדין. בית הדין לעבודה בחיפה דן בשתי התביעות.
לגרסת הגננת, במהלך שנת ההעסקה האחרונה, בעלת הגן התנכלה לה בדרכים שונות ופיטרה אותה לאחר מחלה וללא הודעה מוקדמת. לאחר שפוטרה הבינה שאין לה סיכוי להתקבל לעבודה באמצע השנה, ולכן החליטה לפתוח גן חדש.
לדבריה, ההורים הם שפנו אליה, וכאשר סיפרה להם על הגן חדש, הודיעו שבכוונתם להעביר אליו את ילדיהם. לשיטתה, פתיחת עסק באותו ענף אינה שוללת את זכותה לפיצויים.
בעלת הגן טענה כי פיטרה את הגננת בשל ירידה בתפקוד, שבאה לידי ביטוי באיחורים, עימותים, וניהול שיחות טלפון בזמן העבודה.
עוד טענה בעלת הגן, כי העובדת אינה זכאית לפיצויי פיטורים כיוון שפעלה בחוסר תום לב והכינה את הקרקע לפתיחת עסק מתחרה, תוך הכפשת הגן עוד בזמן העבודה ואף הודיעה להורים על פתיחת גן משלה.
כדי לשכנע את ההורים לעבור לגן המתחרה, כך נטען, היא הוזילה עלויות והודיעה שלא יהיו בו חופשות.
בעלת הגן טענה שמעשי הגננת גרמו לפגיעה קשה במוניטין שלה והובילו לסגירת מערכת גנים מצליחה שהתקיימה 18 שנים.
שני הצדדים יפוצו
השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין קיבלה את הגרסה שלפיה ההורים העבירו את הילדים לגן של התובעת ביוזמתם ובגלל בעיות בגן של הנתבעת כגון חוסר מזון, רטיבות במבנה והיעדר מזגנים ואמצעי חימום.
השופטת קבעה כי אילולא הליקויים בהתנהלות הנתבעת המצב בגן לא היה מתדרדר, וכי הנזק למוניטין נגרם עקב כישלונה לטפל במשבר שנוצר.
עם זאת, המשיכה השופטת, כישלונות הנתבעת לא מכשירים את פעולת התובעת, שמתוקף חובת הנאמנות כלפי מעסיקתה, אסור היה לה לקבל את הילדים לגן החדש שפתחה באמצע השנה.
השופטת קבעה כי התובעת צריכה לשלם לנתבעת פיצוי בגובה הנזקים שנגרמו בשנת הלימודים הנוכחית בלבד, ואין מקום לחייבה בגין הנזקים שנגרמו בשנים הבאות או עקב נזק למוניטין וסגירת הגן.
מנגד, נקבע כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים. עם זאת, כיוון שהחלה במהלכים לפתיחת הגן החדש עוד בטרם פוטרה – אין מקום לפיצוי נוסף בגין פיטורים שלא כדין.
בסיכומו של דבר, התובעת חויבה לפצות את הנתבעת ב-160,000 שקל בגין הנזק ובשל הפרת חובת הנאמנות. מנגד, הנתבעת חויבה בפיצויי פיטורים בסך כ-54,000 שקל, 8,900 שקל בשל אי הודעה מוקדמת, ו-1,560 שקל דמי מחלה. לא נפסקו שכר טרחה או הוצאות.
המדובר בפסק דין חריג הקובע, כי תניית אי התחרות שנקבעה בהסכם העבודה בין הגננת לבעלת הגן, תקפה בשל התנהלותה חסרת תום הלב של הגננת בתקופת העסקתה. גם עצם פסיקת הפיצוי למעסיקה ובעיקר גובהו חריגים . לפיכך, פסק דין זה מהווה תמרור אזהרה שלפיו תניית אי תחרות בהסכם עבודה אינה אות מתה ובמקרים מסוימים צפוי המפר להיות מחויב בפיצוי ניכר.
* עו"ד שי אדרי ממשרד עורכי דין הלפגוט-אדרי עוסק בדיני עבודה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין