בית הדין הרבני חייב אישה לשלם לבעלה לשעבר כ-170 אלף שקל על השנים בהן השתמשה באופן בלעדי בדירה המשותפת. הוגן?
האישה הגישה נגד בעלה תביעת גירושין בשנת 2006 וכעבור שנתיים בני הזוג – שהיו נשואים כ-21 שנים – התגרשו. כחצי שנה לאחר מכן הם חתמו על הסכם גירושין שאושר בבית הדין הרבני הגדול, ובו הוסכם על פירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת.
זקוק לעצה מקצועית בנושא תביעות רכוש?
פנה ל - עורך דין דיני משפחה
האישה החליטה לרכוש את חלקו של הבעל בדירה תמורת 250 אלף דולר, בהתאם לאופציה שניתנה לה בהסכם. אלא שעוד במסגרת תיק הגירושין, ביקש הבעל לשעבר לחייב את גרושתו לשלם לו דמי שימוש ראויים עבור התקופה בה גרה לבדה בדירה המשותפת. האישה התנגדה לסמכותו של בית הדין הרבני לדון בכך, בטענה שבעלה לשעבר היה צריך להגיש תביעה נפרדת בנושא.
בית הדין לא קיבל את עמדתה וכך גם בג"ץ, שבמרץ 2011 דחה על הסף עתירה שהגישה בנושא.
בעקבות זאת המשיך בית הדין הרבני האזורי בחיפה לדון בסוגיית דמי השימוש ובאוקטובר 2011 החליט שהבעל זכאי לתשלום שכר דירה עבור התקופה שמיום הגירושין ועד למועד בו האישה העבירה לו את הכסף עבור חלקו. לאחר מכן ביקש בית הדין מהצדדים לטעון בעניין גובה דמי השימוש.
למרות העובדה שערעוריה והשגותיה בנושא נדחו שוב ושוב על ידי ערכאות שונות, המשיכה האישה לכפור בסמכותו של בית הדין לדון בתביעה ולחייב אותה בתשלום. היא שוב טענה בפני בית הדין כי לא היה מקום לדון בעניין דמי השימוש במסגרת תביעת הגירושין, אם משום שהיא נסגרה לאחר החתימה על הסכם הגירושין, ואם משום שהיא כרכה אליה רק את סוגיית פירוק השיתוף ולא את דמי השימוש.
לגופו של עניין טענה האישה שהיא לא חייבת לבעלה לשעבר מאום, בין היתר, משום שהסכם הגירושין סתם את הגולל על כל המחלוקות ביניהם. לחלופין, וככל שבכל זאת תחויב, יש לקזז מדמי השימוש את חלקם של שני הילדים המשותפים שמתגוררים עמה.
ואם הדירה הייתה מושכרת?
הדיינים הרב מימון נהרי (אב"ד), הרב יוסף יגודה והרב יצחק רפפורט תמהו כיצד ממשיכה האישה לטעון לחוסר סמכות לנוכח ההחלטות הברורות בערכאות הקודמות ופסק הדין המפורש שחייב אותה בתשלום.
הדיינים לא קיבלו את עמדת האישה כי סוגיית דמי השימוש נפרדת מפירוק השיתוף, שלשיטתם, היא חלק בלתי נפרד מחלוקת הדירה. הדיינים נתנו לצורך הדוגמא מצב בו הדירה הייתה מושכרת לאדם אחר עד למכירתה – ברור שאז היו דמי השכירות מחולקים בין שני בעלי הדירה. כך, לפי אותו היגיון, האישה, שהחזיקה בדירה לבדה לפני שרכשה את חלקו של בעלה לשעבר, צריכה לשלם לו על השימוש הבלעדי בדירה.
באשר לחלקם של הקטינים, הסכימו הדיינים כי באופן עקרוני יש מקום לנכות את דמי השימוש של הילדים. אלא שעניין דמי המדור שלהם נדון בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת תביעת מזונות. מאחר שהאישה דורשת צמצום מרבי של סמכות בית הדין, החליטו הדיינים להותיר את העניין להכרעת ביהמ"ש למשפחה.
על כן, נפסק שעל האישה לשלם לבעלה את מלוא דמי השכירות על חלקו בתוך 30 יום. מדובר בתקופה של כ-5.5 שנים
בסך הכל, חויבה האישה לשלם לבעלה בתוך שלושים יום דמי שימוש עבור כ-5.5 שנים – סכום שעומד על כ-170 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד וטו"ר לאה ציגנלאוב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד טל זלץ
* עו"ד אברהם הופרט עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר
ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל
פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.paskdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין