זוג מושבניקים היו בעיצומם של הליכי גירושין כאשר הבעל התאבד. לאחר מותו דרשה האישה מחמותה את הבית במשק ותשלום מזונות. ביהמ"ש דחה אותה לנוכח התנהגותה המחפירה.
זוג מושבניקים עם שלושה ילדים החליט להיפרד בשנת 2010, ופתח בהליכים משפטיים. האישה הגישה בבימ"ש לענייני משפחה בפתח תקוה תביעה נגד הבעל ואמו, שבה בנוסף לענייני מזונות ילדים ומשמורת, היא עתרה גם לזכויות ברכוש, כולל זכויות במשק שבו התגוררו ושייך לאמו האלמנה.
לשאלות בענייני משפחה:
פורום דיני משפחה של אתר פסקדין
במהלך ההליכים הבעל שם קץ חייו. ולאחר מכן, ניסיונות רבים לגשר בין האישה לחמותה לא צלחו.
התובעת סיפרה שלפני 20 עשרים שנה היא ובעלה המנוח עברו לגור במשק בבית סבו של הבעל, ושיפצו אותו פעמיים. לדבריה, לאורך תקופה זו, הוריו של הבעל – הנתבעת ובעלה (שגם הוא כבר נפטר) התחייבו שבני הזוג יהיו בנים ממשיכים במשק, ב-2001 הנהלת האגודה אישרה את בקשתם. בכך, לשיטתה, הושלם מינויים לבנים ממשיכים.
לאחר התאבדות הבעל, עזבה התובעת את הבית מרצונה, ועברה להתגורר עם הילדים בבית ששכרה. לדבריה, חמותה מעולם לא דרשה ממנה לעזוב את הבית, מאחר שהייתה מודעת לכך שהוא שלה.
הנתבעת טענה כי היא ובעלה אכן נעתרו לבקשת התובעת ובנה המנוח בזמנו, אולם הדבר אינו מהווה הסכמה מחייבת.
לדברי הנתבעת, עם פטירתו של בעלה עברו אליה הזכויות, והיא הודיעה לאגודה בשנת 2010 כי בנה ורעייתו אינם בנים ממשיכים.
מתנה שלא הושלמה
השופטת אליה נוס הסבירה כי מעבר לאישור האגודה, שניתן ב-2001, על מנת למנות בן ממשיך צריך לקבל גם אישור ממינהל מקרקעי ישראל. אלא הצדדים לא פנו למינהל והזכויות במשק עדיין רשומות על שם הנתבעת.
מאחר שהסכמת המינהל כלל לא ניתנה, ההורים רק התחייבו למתנה ובמצב כזה הנתבעת הייתה רשאית לחזור בה. כלומר, הפנייה לאגודה מ-2001 יצרה למעשה התחייבות למינוי שעדיין הם יכולים להתחרט עליה.
לטעמה של השופטת, יש להניח שכוונת הנתבעת ובעלה המנוח למנות את בנה (שהתאבד) והתובעת הייתה מותנית בהמשך קיומם של חיי משפחה תקינים ביניהם.
משכך, לאחר שנתגלע ביניהם סכסוך שהוביל להליכים משפטיים, בין היתר בנוגע למשק עצמו, ולנוכח מותו הטרגי של בנה, התוצאה שהתובעת תהיה בת ממשיכה במשק אינה הגיונית.
השופטת הבהירה שלפי חוק המתנה, נותן המתנה יכול לחזור בו (בכפוף לתנאים מסוימים) אם מקבל המתנה התנהג בצורה "מחפירה". לעמדתה, כך היה כאן – התובעת תבעה את בעלה המנוח ואת משפחתו, ולכן הנתבעת הייתה רשאית לחזור בה מהתחייבותה.
עם זאת, השופטת קבעה שהתובעת זכאית לפיצוי על הכספים שהשקיעה בשיפוצים שונים לאורך השנים שבהן גרה בו עם משפחתה.
על מנת לאמוד את גובה הפיצוי השופטת מינתה שמאי שיעריך את עלויות השיפוצים שבוצעו בבית. מן הסכום שייקבע, תקוזז יתרת ההלוואה לסילוק משכנתא על המשק בסך 150,000 שקל.
גם תביעת המזונות נדחתה. השופטת הכריעה שאין לחייב את הנתבעת בתשלום מזונות נכדיה, בשל הכנסתה של התובעת (כ-17,000 שקל בחודש – משכורת פלוס קצבת שארים) וכן לנוכח הכספים שהיא צפויה לקבל בעקבות פסק הדין.
לנוכח התוצאות בשלושת ההליכים, השופטת חייבה את התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד טמיר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שרם וקזלו
* עו"ד רן רייכמן עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין