בת לבעלי משק במושב גני יהודה, בנתה את ביתה בנחלת הוריה. ההורים נקלעו להליכי פשיטת רגל שבמסגרתם ביקש בנק דיסקונט למכור את השטח. כדי לשמור על ביתה, ביקשה הבת להעבירו על שמה. ביהמ"ש דחה את הבקשה אך הודיע לבנק שיצטרך לדאוג לזכויותיה.
בשנת 1983 קנו ההורים את הנחלה, ובשנת 1991 חתמו על הסכם עם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) והאגודה השיתופית גני יהודה, שאישר להם להקים יחידת מגורים נוספת במקום.
לייעוץ בענייני מקרקעין:
פנה ל- עו"ד דיני מקרקעין
במסגרת פעילותם העסקית, חתמו ההורים בשנת 1995 על הסכם אשראי עם בנק דיסקונט, ולהבטחת פירעון ההלוואה שיעבדו את הקרקע. כשנתיים לאחר מכן, חתמו ההורים על הסכם נוסף עם רמ"י, שהקנה להם את הזכות לבנות בשטחם דירה חדשה, בכפוף להריסת יחידת הדיור בה התגוררו באותה עת בתם ובני משפחתה.
ההורים לא עמדו בהתחייבותם להרוס את היחידה, ולמרות זאת בתם ובעלה בנו בשטח בית שגודר והופרד פיסית (אך לא ברישום), מיתר החלקה.
בשנת 2002 התגרשה הבת מבעלה, קנתה את זכויותיו בבית שנבנה בסכום של 180 אלף דולר, ונשארה לגור בו עם שלושת ילדיהם.
במקביל, הפעילות העסקית של ההורים נכשלה, ומכיוון שחובם לבנק תפח לסכום של 10.6 מיליון שקל, החל הבנק בהליכי מימוש נכסים ביניהם הבית בו מתגוררת בתם.
הבת, שלא הייתה מעורבת בעסקי הוריה, חששה לגורלה קורת הגג שלה, וביקשה מאמה (אביה נפטר בינתיים) מהבנק ומרמ"י אישור להפריד את ביתה מיתר החלקה המעוקלת (הליך שמכונה "פיצול נחלה"). כולם, כולל אמה, סירבו לבקשתה, ולכן היא הפנתה אותה לבית המשפט המחוזי מרכז.
המבקשת ציינה שהוריה הבטיחו שיאפשרו לה להפריד את ביתה מהנחלה, וגם לא ניתן להתעלם מהעובדה שהשקיעה בבית את מיטב כספה.
בנוסף, טענה המבקשת שהיא נמצאת במעמד של "בת ממשיכה" – המקנה לה זכות בעלות בחלקה לאחר מות הוריה.
רשות מקרקעי ישראל התנגדה ממספר טעמים: ראשית, ההורים לא העבירו למבקשת את זכויותיהם בנחלה. שנית, ההורים לא קיימו את התחייבותם להרוס את יחידת הדיור שנבנתה על החלקה, ולכן בניית הבית היא בגדר שימוש חריג, המונע את פיצולו מהנחלה. שלישית, גם אם המבקשת תוכר במעמד של " בן ממשיך ", במקרה זה- "בת ממשיכה", אין לכך רלוונטיות במקרה הנוכחי, שכן מעמד זה אינו מקנה לה את הזכות לכפות על אמה לבצע בשטח פעולות שאינה מעוניינת בהם.
הבנק הצטרף לטיעוני רמ"י, וביקש לציין שהמשכנתא לזכותו נרשמה עוד בשנת 1995, טרם בניית הבית, ולכן זכותו הקניינית גוברת על זכותה של המבקשת.
עם כל הצער שבדבר...
השופט פרופ' עופר גרוסקופף ציין כי למרות האמפטיה הרבה למצבה של המבקשת, אין מנוס מקבלת טענות הנתבעים, לפיהן המבקשת אינה יכולה לכפות על אמה, ובוודאי לא על רמ"י והבנק את פיצול הבית והוצאתו מהשטח, גם אם היא תוכר כ"בת ממשיכה".
עם זאת, השופט הבהיר כי דחיית הבקשה לא אומרת שלמבקשת – המתגוררת במקום מזה 30 שנה והשקיעה בו כספים רבים – אין זכויות בבית, אלא קבע כי לבת יש זכויות בנחלה מכח מגוריה, דבר המקנה לה הגנות שונות ורשות להשתמש בקרקע. תוכן ההגנות וזכות השימוש ידונו ככל הנראה בהמשך, ולפיכך, הענין "תם ולא נשלם".
עקב הנסיבות העגומות של המקרה, השופט נמנע מלחייב את המבקשת בהוצאות.
- ב"כ המבקשת: עו"ד שלמה רוזנווסר
- ב"כ המשיבים: עו"ד עדי בראונשטיין, עו"ד מרדכי גרון, עו"ד טל פישמן לוי, עו"ד מירב אהרון חי
* עו"ד הראל לפידות עוסק בדיני מקרקעין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין