לפני מספר ימים נחלץ בית המשפט המחוזי לעזרת האם, שבתה הצעירה הוצאה מביתה לאחר שניסתה להתאבד. נפסק כי לא התגלתה הזנחה חריגה שמצדיקה לנקוט בצעד הקיצוני של הוצאה מבית ההורים. הרווחה קיבלה הוראה לבדוק דרכי טיפול חלופיות.
רשויות הרווחה שוב נקטו בצעד הקיצוני ביותר האפשרי וביקשו להוציא נערה צעירה מבית הוריה, לאחר שניסתה להתאבד ואושפזה למשך תקופה בבית החולים בגהה. לפני כחודש בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה והורה על העברת הקטינה למקום חסות חסוי עליו המליצה העובדת הסוציאלית לחוק הנוער.
לייעוץ בתחום
פנו לעורך דין משפחה
עם קבלת ההחלטה הגישה אמה של הקטינה ערעור דחוף לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בטענה שלא היה זה ראוי להוציא את בתה מביתה כאשר לא נבחנה כל אפשרות טיפולית בקהילה, וכאשר הוצאת ילד מביתו אמורה להיות הפתרון האחרון.
"רק כאשר כלו כל הקיצין"
השופט שאול שוחט סקר את הוראות חוק הנוער שמונה ארבע דרכי טיפול מדורגות בקטינים נזקקים, הנעות מן הקל לקשה והקיצוני ביותר – הוצאת הילד לחסות. בתוך כך עמד השופט על תפקידו של העובד הסוציאלי, שחייב לבדוק את כל האפשרויות ההולמות את המקרה לפני שהוא "קופץ" לחלופה האחרונה והקשה ביותר – הוצאת הילד מחסות הוריו.
בתוך כך, על העובד הסוציאלי לפרט בבקשתו את כל האפשרויות הללו, ואם הוא ממליץ על אופציה עדיפה – עליו גם לפרט מדוע היא טובה יותר מהאחרות.
"ניתוק ילד מסביבתו הטבעית הוא מהלך שאפשר ומותר לנקוט בו רק כאשר כלו כל הקיצין, ומקום שאין כל דרך טיפול אחרת העשויה לתת מענה לקושי ולמצוקה בהם שרוי הקטין", ציטט השופט את דברי השופט לשעבר אהרן ברק מתוך פסק דין שדן בסוגייה דומה.
מציאת דרך הטיפול הנכונה ביותר עבור הקטין, סיכם השופט שוחט, היא "מטלה כבדה", שכדי לעמוד בה על בית המשפט לערוך בדיקה ובירור קפדניים ועל כן "חובה שיעמדו לפניו כל החלופות, כל דרכי הפעולה האפשריות", ולא כך פעלו הרשויות במקרה זה.
העובדת הסוציאלית אמנם הציעה שני מקומות להעברת הקטינה, אולם לא פירטה את מלוא המידע בנוגע לטיבם. לא ברור מהו גודלם, מהו סדר היום הצפוי שם לקטינה, באיזו מסגרת חינוכית תשתלב ואיזו תכנית טיפולית הם מציעים.
ויותר מזה, העובדת הסוציאלית כתבה בבקשתה כי ניתן גם להוציא "צו השגחה" שמשמעותו שהילדה תישאר בבית והמשפחה תהיה נתונה תחת השגחת הרווחה. אלא שחלופה זו נותרה עלומה ולא כללה כל הצעת טיפול קונקרטית.
במצב כזה של חוסר מידע, השופט שוחט לא הבין כיצד החליט בית המשפט למשפחה שהוצאת הילדה היא האפשרות הטובה ביותר מבחינתה. השופט אמנם שיבח את רשות הסעד, שפעלה במהירות מיד לאחר שדווח לה על הנסיונות האובדניים. ואולם, לאחר מכן, כשהקטינה יצאה מאשפוז ומבית החולים אישרו כי מצבה הוטב והיא אינה אובדנית, לא היה מקום לנקוט בפעולה כה חמורה של הוצאה ממשמורת, בוודאי כאשר אין כל טענה להזנחה מצד האם.
משכך, השופט קיבל את הערעור והורה לבחון את דרכי הטיפול בקטינה מחדש. עד לקבלת החלטה חדשה תוכל הקטינה לחזור למסגרת החינוכית בה התחנכה לפני האשפוז ורשות הסעד תדאג שתתחיל טיפול פסיכולוגי. ואולם, לפני סיום השופט הבהיר כי "יגלה אפס סובלנות" לכל פעולה חריגה של הקטינה. לא נפסקו הוצאות.
לקריאת פסק הדין
- ב"כ המערערת: עו"ד אתי שליכטר
- ב"כ המשיבים: עו"ד איריס עמרמי
* עורכת דין יעל כהן עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין