למרות היעדרו של חוזה כתוב, הסכים בית המשפט להכריז על התובע כבעל הזכויות בחלקה השייכת לרשות מקרקעי ישראל במועצה המקומית זמר. עם זאת, בקשתו להירשם כבעל חלקה נוספת, השייכת לקרוב משפחה נדחתה, ונפסק כי במקרה הזה לא ניתן לוותר על קיומו של חוזה מכר מפורט.
התובע וקרוב משפחתו הסתכסכו על זכויות בשתי חלקות אדמה הנמצאות בכפר מרג'ה שבמועצה המקומית זמר. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז ב-2012, ובה ביקש התובע להצהיר על זכאותו להירשם כבעל החלקות בטאבו.
התובע סיפר כי את החלקה הראשונה, חלק ממטע זיתים בגודל שלושה דונם, הוא רכש ב-1992 תמורת 15,000 דולר, והוא מעבד אותה עד היום.
לשאלות בענייני מקרקעין:
פנו ל-עו"ד דיני מקרקעין
לדבריו, הוא לא הציג חוזה בכתב כיוון שהנתבע לא מסר לו עותק, והעסקה גם לא דווחה לרשויות כיוון שהנתבע רצה "לחסוך" במסים. כגיבוי, הציג התובע תשריט מדידה עם תכנית חלוקה מפורטת.
16 שנים לאחר מכן, טען התובע, הוא רכש מהנתבע חלקה נוספת בקרבת ביתו תמורת 80,000 שקל. גם הפעם לא הציג התובע חוזה, ובמקום הגיש תרשומת בכתב יד, לפיה הנתבע מתחייב למכור לו חלקה בגודל חצי דונם, אם כי לא צוין מיקום.
הנתבע הכחיש שערך הסכם מכר לגבי החלקה הראשונה. לטענתו, הוא בסך הכל התיר לתובע לעבוד בחלקה כהכרת תודה על כך שסייע לו בעבר בשעת צרה. בכל מקרה, החלקה שייכת לרשות מקרקעי ישראל וכלל אינה בבעלותו.
לגבי החלקה השנייה, טען הנתבע, הוא באמת התכוון למכור לתובע שטח, אך לא מדובר בשטח שהתובע מדבר עליו. מעבר לזה, המכירה הותנתה בתשלום של 80,000 שקל מראש, ולאחר שהתובע הציע רק 48,000 שקל, היא לא יצאה לפועל.
עורך דין שהצדדים התייעצו עמו העיד שהכין להם הסכם רק לגבי החלקה הראשונה. באשר לשנייה, הוא טען כי השניים אמרו לו שהם עוד מנסים "להסדיר את הנושא".
תמיד חייבים חוזה?
השופט פרופ' עופר גרוסקופף בחן את מערך הזכויות בשתי החלקות והגיע לשתי מסקנות שונות בנוגע לכל אחת מהן.
באשר לחלקה הראשונה (מטע הזיתים), נקבע כי הנתבע אמנם אינו הבעלים הרשום שלה אולם הוא בעל הזכויות בה ומי שמחזיק בה בפועל מכח הסכם שחתם עם רשות מקרקעי ישראל. זכויות אלה, פסק השופט, ניתנות להעברה ועסקה כזו אינה כפופה לקיומו של הסכם בכתב.
השופט השתכנע שהתובע מחזיק בחלקה הראשונה בהסכמת הנתבע מאז 1992, בין היתר בהסתמך על תשריט החלוקה שנערך בידי מודד מקצועי. בהתחשב בכך ובעדותו של עורך הדין, קבע השופט שלמרות היעדרו של חוזה כתוב, התובע זכאי לקבל את הזכויות בחלקה.
כאן כדאי לציין, שככלל, עסקה במקרקעין מחייבת קיומו של מסמך בכתב. במקרה זה, הסיבה שבית המשפט אפשר את קיומה של העסקה היא סוג הזכות שהחזיק בה המוכר, שהייתה זכות חוזית ולא זכות במקרקעין. ולכן, העסקה לא הייתה כפופה לדרישת הכתב.
לאחר מכן השופט ניגש לדון בגורל החלקה השנייה, ולגביה קבע כי מדובר בסיפור שונה. בעסקה כזו של העברת בעלות, קבע השופט, דורש חוק המקרקעין מסמך מפורט בכתב, שכולל בין היתר את פרטי הנכס, התמורה ואופן מסירתה.
מאחר שהמסמך שהציג התובע הוא "מסמך חסר, שאינו מכיל את כל הפרטים הדרושים", התנאי ההכרחי הזה לא התקיים.
משכך, פסק השופט גרוסקופף שהעסקה השנייה לא תקפה אם כי ציין שהתובע רשאי לתבוע את נזקיו מהנתבע, שחויב בהוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד עאדל חליליה
- ב"כ הנתבע: עו"ד מוחמד וחיד בנאת
* * עו"ד רגב אלקיים ממשרד שרף אלקיים ושות' עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין